הורוביץ, יוסף

בן מרים ומשה-יחיאל, נולד ביום ו' בסיוון תר"ץ (23.5.1920) בעיר דברצן, הונגריה ולמד בבית-הספר של הקהילה ובבית-ספר תיכון. בשנת 1939 עלה ארצה ויצא להכשרה חקלאית בתל עדשים. אחר- כך הצטרף לארגון מושב-העובדים שדמות דבורה, שעמד להתיישב ליד כפר תבור. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי, ובסוף אותה שנה נפצע ואיבד שלוש מאצבעות ידו השמאלית. משנרפא הוסיף לשרת בצבא, ובאיטליה השתתף בפעולות חיילינו לעזרת שארית הפליטה והעלאתה ארצה. מששוחרר בשנת 1946 לא הצטרף למושב, כי בגלל המום שבידו לא יכול היה לעסוק בעבודה חקלאית ופנה לעבוד ביציקת בטון בבנייני בעיר. בחודש דצמבר 1947 התנדב ל"הגנה" ולאחר-מכן שירת בחטיבת "גבעתי". ועל אף המום בידו נודע כחייל מוכשר ומסור. כמ"כ ואחר-כך כמ"מ שקד על טובת אנשיו ונתחבב עליהם. במהלך ההפוגה השנייה נערכו פעולות לצמצום "כיס פלוג'ה", שבו היתה מכותרת חטיבה מצרית. בליל 2-3 בנובמבר 1948 ערכה פלוגתו התקפה על משלט 7 המצרי שמדרום למשטרת עיראק-סואידן. ההתקפה נכשלה ובקרב זה נפל ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948). ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.1.1951) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.