הורביץ, אנדרה-רוברט

בנם יחידם של מרקו ופרלה. נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ז (15.12.1946) בבוקרשט בירת רומניה. בשנת 1951 עלתה משפחתו ארצה. מגיל חמש התבלטה נטייתו למוסיקה והוא התחיל ללמוד נגינה. יחד עם זאת למד בבית הספר היסודי "גאולה" שבתל-אביב ואחר כן המשיך ללמוד בגימנסיה ההומנית שבעיר, עד שסיים את לימודיו התיכוניים. כל אותן השנים היה מתלמידי הקונסרבטוריון על שם יואל אנגל. צלילי הפסנתר מילאו תמיד את הבית נגינה ואת לב הוריו מילאו אושר רב, כי הם ראוהו מלא עליצות חיים בנגנו. הוא היה בן מסור להוריו בכל נפשו וביקש להנעים את חייהם בכל אשר יכול, כי בסתר לבו ידע כי עתידם ואושרם של הוריו קשורים בו ורק בו. בפברואר 1967 גויס לצה"ל. בכל להט נעוריו התמסר לתפקידיו ולכן זכה בתפקידים אחראיים והתחיל לעלות בסולם הדרגות. הוא היה חייל מצטיין, קפדן ומסור בביצוע תפקידיו. הוא התבלט ביכלתו האישית ובבגרותו הרוחנית ומשום כך הוטלו עליו תפקידי מש"ק; הוא נשלח לקורסים צבאיים, אשר בהם גדל כושרו הפיקודי והמקצועי. הוא רכש את אהדת מפקדיו, במלאו ללא פגם את המוטל עליו. כל אשר עשה נעשה בקפדנות המיוחדת לו, בתבונה ובמסירות, ששימשו מופת ודוגמא לחבריו לנשק ולפקודיו. בייחוד אמורים הדברים באותה תקופה קשה אחרי מלחמת ששת הימים של מרדפים אחרי מחבלים שחדרו לשטחנו. הוא בטח ביכלתו להתגבר על כל הקשיים; מתוך אמונה שבלב, מתוך אהבת החיים ומתוך ביטחון ביכולת להתגבר על האויב, תמיד קיננה בו התקוה כי לא יאכזב את חבריו לנשק. ביום ג' במרחשון תש"ל (15.10.1969), נפל רוברט בעת מילוי תפקידו ומנגינת חייו באמצע נפסקה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית-שאול. פאול קוסלה, מנהל הקונסרבטוריון למוסיקה מודרנית בתל-אביב, כתב עליו, כי "במרץ שבו שאף לקידום החינוך האמנותי, בשקידה ובהתמדה היה מנגן על שלושה כלים – פסנתר, קלרנית וסכסופון – והיה ביכלתו להגיע להישגים גבוהים, כאמן מוכשר ומצליח. הוא התחשב בזולתו ודאג לכל הסובבים אותו. כן היה מסור לכל הפרופסורים שלו ונהג בהם כבוד ונימוס מתוך צייתנות. מכאן שזכה להערכת כל אשר סבבוהו ולאהבתם". מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים, אשר בו ציין כי רוברט מילא את תפקידו ביעילות ובהצלחה רבה. הוא העלה על נס את שקדנותו ומסירותו לעבודתו. במכתב אחר להוריו, שכתב מפקדו לשעבר, הוא אומר: "זכורני את בואו של רוברט ליחידתנו – – – אשר בין תפקידיה העיקריים היה ללחום במחבלים שחדרו לאיזור – – – כשנה וחצי לאחר גיוסו הוטל עליו למלא תפקיד, אשר בוצע קודם לכן על ידי מפקדים ותיקים ומנוסים בהרבה ממנו בחיי הצבא. כאחד שראהו במילוי תפקידו, עלי לציין כי על אף העובדה שרוברט לא עבר הכשרה מספקת למילוי תפקידו זה, הוא מילא את התפקיד על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון מפקדיו. יתר על כן: הוא מצא ברוב המקרים את שביל-הביניים בין דרישות מפקדיו לבין דרישותיו-הוא מחבריו ליחידה, אשר הפכו להיות פקודיו עם קבלת תפקידו החדש". אמו כתבה ספר לזכרו, "רוברט".