בנם של מנדי ומשה חיים. אילון יעקב נולד בו' בחשוון תשמ"ב (3.11.1981) באלוני הבשן שבגולן, מושב שהוריו היו ממקימיו. ילד שני להוריו, אח של מאיה, אדוה, אריה, אוריה, טל, ברקת ובנימין. "בגן כל כך אהבת להתחפש, בלי קשר לפורים", סיפרה אימו של אילון, "ובדיר, עם הכובע-צעיף המפוספס, שיחקת עם הכבשים. עוד קצת גדלת ועזרת לאבא לחלוב. כשהיית זקוק לחבר אימצת לך את אורי חברך הדמיוני. כל כך היית צמא לחברה, אז עברנו לנוב ופרחת". אילון גדל במושב נוב שבדרום רמת הגולן, ובמקום זה התעצבה דמותו. הוא למד בבית ספר יסודי "הצבי" בקשת עד כיתה ג', והמשיך עד תום לימודי היסוד בבית הספר היסודי "גולן" בחיספין. את פרק לימודי חטיבת הביניים והתיכון עשה בישיבה התיכונית בחיספין, אצל הרב משה אגוזי. במקביל ללימודים היה חניך ובהמשך מדריך מסור ואהוב בתנועת בני עקיבא. בשעות הפנאי אילון הירבה לטייל ולבלות עם חבריו הרבים, או להאזין למוזיקה המגוונת שאהב. מגיל צעיר אילון הירבה לקרוא והירבה לכתוב. בישיבה התיכונית הוא השתתף בחוג לכתיבה יצירתית בהנחיית המשורר יונדב קפלון. אילון אהב שירה, כתב שירה, קרא שירה, שר וניגן בחצוצרה – כלי הביטוי הנשמתי-נשיפתי להוויית נפשו הזכה. לאורך השנים כתב בנוסף לשירים גם התייחסויות לדברי תורה, ואף סיפורים קצרים כתב. לקטעים שכתב אילון מעולם לא נתן כותרות – הוא רצה שכל מי שיקרא יבין את מה שיבין, במקום להתאים את הקטע לכותרת. רוב הדברים שכתב נודעו למשפחה רק אחרי נפילתו. אילון היה דמות יחידה ומיוחדת, מספרים כל מכריו, דמות מופת לאהבת התורה, יראת שמים ואהבת הבריות. הוא הצליח לגלות את אהבת ה' בכל פעולה שעשה. היה מאיר פנים לכל רואיו ומקרין שמחה אמיתית, שהתבטאה אפילו בהליכתו בסגנון מיוחד – מעין ריקוד מרחף, נוגע לא נוגע בקרקע. הרב אגוזי, אשר ליווה את התבגרותו של אילון, היה שותף ללבטיו לגבי ההמשך אחרי התיכון – שירות בצבא או לימוד בישיבה. בדיוק אז הוקמה בקצרין "הישיבה לתורה מנהיגה" בראשות הרב שמעון אור, ואילון היה מראשוני התלמידים בה. כשאילון הגיע לישיבה בקצרין הוא תפס את התורה בשתי ידיו, סיפר הרב, וצעד איתה קדימה בצורה זורמת כל כך שהייתה כה אופיינית לו. לאחר שנה בקצרין העתיקה הישיבה מקומה לליפתא בירושלים. אילון הלך בעקבות רבו למקום החדש, שם היה מעמודי התווך. "אילון היה נותן הסתכלות יותר חיה על הלימוד, יותר נושמת, יותר הרמונית, בתוצרתו הייחודית", סיפר הרב. אילון היה מקשיב גדול, הייתה בו היכולת הנדירה לשבת ולהאזין בסבלנות אין קץ לחבר, לחברותא, מתוך עניין אמיתי, מתוך נכונות הלב לקלוט ולהפנים. יאיר פייגלין, חבר לישיבה: "ממפגשי הראשון עם אילון חשתי את הזרימה שלו. הפעולות שלו היו רגילות, רק זריזות יותר, לכל תנועה שהוא ביצע הייתה נלווית מנה גדושה של חן, של קלילות … הלימוד של אילון היה חווייתי מאוד – לפעמים הרגשתי שהוא אינו 'שולט' בסוגיה, שהוא נותן ללימוד של כל החבורה לעבור לידו. אך פתאום הוא היה זורק הערה ביחס לסוגיה שהבהירה לי שהוא פגש את הפואנטה ממקום אחר, שהוא חווה את הלימוד שלנו עם החושים … אילון, כך דמיינתי זאת, 'תופס גל' על גבי הסברות שלנו בלימוד, משתדל לחוות את הסוגיה ולא לפצח אותה". אילון השלים שתי שנות לימוד בישיבה הגבוהה והתגייס לצה"ל ב-22.11.2001. הוא שירת כלוחם בחטיבת גבעתי, בפלחה"ן (פלוגת הנדסה). יאיר, חברו של אילון בישיבה, המשיך איתו גם בצבא: "לפני הגיוס לצבא שאלתי את עצמי בשקט אם אילון יצליח להוביל בחיים הצבאיים כפי שעשה בישיבה … בדיעבד, אני מבין שלא הכרתי אותו מספיק טוב עדיין. אילון במערכת הצבאית שינה צורה. הוא הפך לחייל, אך הזרימה שלו נשארה: בישיבה הוא זרם בישיבה. ובצבא הוא זרם בצבא … שמתי לב שלימודי ההנדסה והחבלה שלמדנו באו לאילון בקלות רבה. כשראיתי את מהירות הידיים שלו כשהוא מרכיב פתיל רועם – הייתי די המום, אך לא ממש מופתע … לא שינה לאילון לאיזה בריכה הוא ייזרק. בכל מקום שהוא נפל, הוא פשוט זרם. לא זרימה ממוצעת – זרימה מובילה, סוחפת. כשטיילנו, כשכתבנו ניגנו ושרנו, כשלמדנו תורה וכששירתנו בצבא, אילון היה תמיד איילה שלוחה הנותן אמרי שפר … ואחרי התובנה הזאת, לא הייתי מופתע שאילון היה הראשון בצוות שלו לצאת לפיקוד". אחרי שאילון עבר קורס מפקדי כיתות הוא נשלח לפקד על טירונים. אוהד, פקוד שלו, סיפר: "אילון היה מפקד אחר, מפקד שמעט מאוד חיילים זוכים לאחד כמוהו בשירות הצבאי, ובתור טירונים – על אחת כמה וכמה. זכינו במפקד שרצה לחנך אותנו, רצה שנהיה אנשים טובים, מוסריים, שמחים, ושנהיה צוות מגובש שאכפת לו אחד מהשני. לכן צורת הפיקוד שלו הייתה שונה: לא הצעקות והטרטורים שכל חייל מכיר מהטירונות, אלא חינוך, דיבורים, הסברים, ומעל הכול – ערכים". בהמשך שב אילון לפלוגת ההנדסה. דוד גרובס, מפקד הצוות של אילון, סיפר: "מהרגע הראשון שאילון נחת במחלקה הרגשנו שיש עם מי לדבר … כמפקדים ראינו באילון דמות רצינית, שתמיד הבין מה רצינו ממנו אך עם זה ידע לעמוד על עקרונות שהיו חשובים בעיניו ולא לציית לכל דבר כמובן מאליו, באמונה עיוורת … אילון חשב שעל מנת שחייל יהיה טוב יותר מספיק שידברו איתו ויסבירו לו דברים, וזה יהיה עדיף מאשר לשחק את 'משחקי טירונות' … אילון היה אדם מיוחד ביותר. אדם שהייתה לו דרך אחרת, שלא הכרתי בכל מרחב הצבא, כדי לעשות את החיילים ליותר טובים". אנשי הצוות כינו את אילון "הסבא", שכן היה מבוגר מהם בשנתיים. הם סיפרו: "היית זה שעושה קולות וזורק יציאות שמפילות את כולם. השטותניק של הצוות. תמיד רגוע, אף פעם לא מבין למה כולם רבים. זה ששולט במצב, ולא המצב בו. היית חבר אמיתי. ידעת תמיד לתת את העצה הנכונה … תמיד הזמנת אותנו לבוא אליך, ידענו שביתך פתוח ושאתה תמיד לרשותנו". במהלך השירות אילון התקדם לדרגת סמל ראשון. בתקופת שירותו של אילון התהדקו יחסיו עם מיה, והשניים עמדו להינשא. מיה סיפרה: "חלקת איתי את היכולת המופלאה שלך להתבונן בעולם, לשאול עליו שאלות, לתת למילים שלך להתפרש בכל כיווני הרוח מבלי שיטריד אותך שיידעו למה בדיוק התכוונת. רצית את החירות הזו – לא לדעת, לשאול, לא לקבל דבר כמובן מאליו, לראות הכול כל כך חי וזז ומשתנה לנגד עיניך". כך כתב אילון בשיר על זוגיות: "… תמיד דמיינתי לי את שנינו / יחד / גם לא לבד אבל בכל זאת יחד / ולזה אף אחד לא הפריע לנו / מדברים שותקים מביטים שותקים / חושבים פותרים קושרים מתירים / ועם כל זה וכל הביחד יש לנו בעיה קטנה / מוזר אבל מצד שני תמיד חייב להיות משהו / זכר לחורבן … זוג משמים / את נכנסת לכל מיני פרצופים בכל מיני מצבים / בלי לרחם מתעתעת לא מקלה / כמו שכבר אמרתי: אולי בגלל שאת שמך לא ידעתי / זה כל כך מסבך הכול / כי נראה לי שגם את כך / בואי נתגלה בנפרד / יחד". אילון נפל בפעילות מבצעית בי' בשבט תשס"ד (2.2.2004), בתאונת אימונים. במהלך תרגיל משולב סמוך ליישוב ברוכים בצפון הגולן נגמ"ש מחץ בטעות את ג'יפ ההאמר בו היה אילון. איתו נפל חברו לצוות, סמל ראשון שי אינדשהו אבבה. אילון היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיספין. הותיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני אחים. הרב שמעון אור, רבו של אילון בישיבה הגבוהה, ספד לו: "נדירים הם המקרים בהם יכול רב להגדיר כבר בשלבי הלימוד הראשוניים את הציפייה שהוא מצפה מתלמידו שיחדש מעבר למה שניתן לו על ידו …. אצלך התגלתה ציפייה זו באופן מיוחד, מתוך חשיפת אישיותך את מבנה נשמתך באופן גלוי מעבר לרמת היחסיות הרגילה … עתה, לאחר מותך, אני יכול לומר לך מה שלא יכול הייתי לומר בחייך. המוות מעמעם את מניעות המציאות ומאדיר את הערך התורתי הנקי. ההקשרים הנפשיים שבנינו והכמיהה והציפייה למימוש, הופיעו לצערי בשיא עוצמתם דווקא בזמן ההודעה על מותך. דווקא כשקיבלתי את ההודעה על מותך, עלתה לשיאה תכונת תורתך כממשות עצומה, עד כדי כאב של חידלון – כמו השראה של שכינה". במלאת עשר שנים לנפילת אילון כתבה מאיה, אחותו: "אילון. חדר אחד בלב שלי – שלך הוא. על קיר אחד מיליון דיסקים, מוזיקה ישנה, מוזיקה ששמעת ואהבת, ומוזיקה חדשה, שאתה שומע דרך האוזן שלי או שאני שומעת דרך האוזן שלך. ועל קיר אחר ספרים תורניים כאלה ואחרים, קודש, קבצים שונים, ספרי שירה, מדע בדיוני ועוד. ואתה יושב באמצע על כורסה עתיקה ונוחה, שולח קדימה רגליים בקיפיז מרופטות וכולך מרוצה. עוד מעט עשור, אולי תחזור …" אילון מונצח במספר דרכים: בית המדרש הצמוד לבית הרב אגוזי בחיספין, רבו של אילון, רוהט ביוזמת המשפחה. במושב יונתן ישנה עמותה "מתן סיוע בצדקה ברמת הגולן", המארגנת חלוקת מזון ותווים לנזקקים בחגי ראש השנה, סוכות, פסח, שבועות, ופורים. פעילות חסד זו נערכת במושב נוב ע"י מתנדבים והיא נעשית לזכרו של אילון. ביוזמת חבריו של אילון מחטיבת גבעתי וממושב נוב שופץ מעיין טבעי בגולן, מדרום-מזרח ליישוב מיצר, סמוך לגבול עם סוריה. המקום המשופץ, שהיה לאתר טיולים פופולרי, נקרא עין אי"ה (אי"ה – אילון יעקב הורביץ). מדי שנה בו' בחשוון, יום הולדתו של אילון, עורכים אנשי נוב טיול בגולן לזכרו. מדי שנה מתקיימת בנוב בסוכות תערוכת "אסיף", תערוכת אמנות המוקדשת לנושא שנקשר בדמותו של אילון. כך הציגו, לדוגמה, תערוכות בנושאי מים ותנועה. האמנית שולמית עציון הציבה במכללת תלפיות בתל אביב את המיצב שיצרה "ותחדש פני האדמה", שעוסק באדמה יבשה המתפללת למים ומוקדש לעילוי נשמת אילון. דובי ורעיה, חברים של משפחת הורביץ, קראו לבתם איה על שם אילון. יאיר, חבר של אילון, קרא לבתו איילת: "איילת גם מנגנת את המנגינה של אילון", כדבריו. במשך שנתיים נערכו לעילוי נשמת אילון מסיבות "מלווה מלכה" במוצאי שבתות. לקראת ציון עשור לנפילת אילון הוציאה משפחתו את הספר "ייקוו המים", שכותרת המשנה שלו היא: "נטפים מאורו של אילון". הספר, שכתבה אפרת בדיחי, כולל ציורים שציירו אימו של אילון ושכני המשפחה ביישוב וכן צילומים אמנותיים רבים מהגולן ומחוצה לו. בספר ארבעה שערים השזורים זה בזה: סיפור חייו של אילון; מעט מכתיבותיו; כתיבות אוהביו אליו ואודותיו; מפעלים הנמשכים בדמותו של אילון. באתר האינטרנט של התנועה לתורה מנהיגה, שבישיבה שלה למד אילון לפני הצבא, נפתח דף לזכרו ובו קורות חייו, תמונות רבות שלו, דברים שכתב ודברים שכתבו לזכרו. בפתח הדף נכתב: "באחת, נגדעה שירתו. שמחתו, יצירותיו, זרימתו, הקשבתו וחיוכו. כולם קפאו. והם קופאים ומחכים לנו החברים שניתן חיים לשירתו הגדולה של אילון. שנרים את דגל השמחה שלו ונאפשר בחיינו את הפיכת שירת התורה לגורם מכריע בחיינו, כפי שאילון חלם שיעשה. ואנו מבטיחים להגשים את חלומו". בשנת תשע"ד, לקראת עשור לנפילת אילון, הכינו חברי הצוות שלו מהצבא, צוות גרובס, סרט אנימציה לזכרו. היוצר הראשי הוא נדב רוזנבלום והסרט מלווה בקריינות ובנגינה של אהוד בנאי. לסרט הם קראו "לרחף" והוא ניתן לצפייה באתר יוטיוב. הסרט, שבציורים המלווים אותו מופיעה דמותו של אילון, נעשה על פי קטע שאילון כתב: "רציתי רק לרחף מעל, פה בסביבה ולא לגעת באמת, הרי יש פה אחרים שזה עלול להפריע להם. לא, לא תכננתי בכלל להשאיר פה חותם או לקבוע שיאים של מעשים, מנהגים או דרכים. אבל בסוף יצא שלא רק שאיני יכול לרחף, גם אם יכולתי הייתי מתפתה ונופל. הלכו פה כבר הרבה והכול כל כך דרוך, נדרס ומאוס וכבר אפילו שפני הסלע יודעים מתי אתה ומתי כבר לא תהיה סכנה, וזה כבר לא משנה להם והם לא מתעקשים על הבית שלהם. ישנם מקומות שאתה רק רוצה להיפגש לגעת לא לגעת ושלא ידעו שהיית ושלא יכירו אותך אחר כך, אבל לך ובשבילך כבר הכול קרה ואין סיבה לא להגיד אה, כבר הייתי שם, ואם תבוא לשם אי פעם שוב הכול יהיה מחדש כי את חותמך הבלתי נראה רק אתה תוכל לזהות. מתוך אותה נפילה שהייתה אמורה להסתיים בקרקע המשכתי לים, שם אתה נופל גם בצורה אופקית, והלוואי ונפילתי הייתה מסתיימת שם. אם אנחת אי פעם על אבן (ושיקרה עכשיו) אצעק. נקווה שמישהו ישמע ויבוא …" אירית ישראלי, המנצחת על חבורת הזמר "קול ברמה", כתבה והלחינה לזכר אילון את השיר "שאלות": "זה סיפור על ילד שגדל לנער / אבל כשרצה לגדול לאיש הכול עצר / זה סיפור על חלד המלא בצער / ועל רגע בו הכול פתאום נגמר. // איך שכחנו שאנחנו / רק גרגר אחד קטן של חול על שפת הים / איך שכחנו שאנחנו / היום כאן, מחר שם …"
