הוץ, אליעזר

בן דובה וראובן, נולד ביום ט' בתמוז תרע"ט (7.7.1919) בעיר סולניגיאן, ליטא. בנעוריו למד בישיבת טלז, אך שם התעוררה בו התשוקה ללימודים חיצוניים ועבר לסמינריון העברי שבעיר- הולדתו. בשנת 1938 הפסיק את לימודיו והתגייס לצבא הליטאי. בפרוץ מלחמת גרמניה-רוסיה ברח לרוסיה. עבר קורס צניחה וחבלה והוצנח לליטא, שם השתתף בארגון הפרטיזנים ביערות ינובה ווילנה. לאחר שחרור ליטא הועבר לגזרות אחרות של החזית. השתתף בקרב על קניגסברג ובקרבות בשלזיה העילית ובחבל הסודטים, נפצע כמה פעמים וחזר לשדה הקרב. על גבורתו בקרב הוענקו לו כמה אותות-הצטיינות. לאחר גמר המלחמה חזר לעירו ושם ראה את השואה הנוראה שניחתה על אחיו בני עמו. רושם זה חולל מפנה בחייו. אף כי היה במשך שנים פעיל במפלגה הקומוניסטית הליטאית החליט לנטוש את הכל ולעלות ארצה. הוא התגבר על כל הקשיים, עבר גבולות בגניבה, הגיע לפולין, מצא דרכו ל"החלוץ" ובעזרת ארגון "הבריחה" הגיע לגרמניה. את דרכו לארץ עשה כמעפיל. אונייתו נעצרה על-ידי הבריטים בקרבת חיפה והוא גורש לקפריסין. שלושה-עשר חודשים היה עצור שם. את הזמן הזה ניצל ללימוד עברית וידיעת הארץ. רק באפריל 1948 זכה להגיע לקיבוץ אשדות יעקב. כאן כבר חיכתה לו רעיתו מרים ובתם הקטנה. אליעזר התגייס מיד, שירת בחטיבת "גולני" ופעל בה כחבלן. הצליח בתפקידו, אך מקרה- אסון שם קץ לחייו: ביום כ"ז בתשרי תש"ט (30.10.1948), בשעת הנחת מוקשים בגיזרת צמח, התפוצץ אחד המוקשים בידיו והוא נספה בהתפוצצות. אליעזר הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות באשדות יעקב.