אמיר, בן הילדה ומשה ז"ל, נולד ביום כ"א בסיון תשי"ד (22.6.1954) בקבוצת גבע, ושם גם החל בלימודיו היסודיים. בהיותו בכיתה ה' עזבו הוריו את הקבוצה, ועברו לקרית טבעון, שם סיים את הלימודים היסודיים ואת הלימודים התיכוניים, בבתי-הספר המקומיים. את הלימודים לבחינות הבגרות סיים בבית-ספר אקסטרני ונבחן בלימודי המגמה הריאלית-ביולוגית. אמיר, בן הזקונים במשפחה, שאחותו הבוגרת שמשה לו לעתים כאם, היה בילדותו צנום, קטן וחלש, עקב מחלה קשה, שהתאושש ממנה רק בהיותו בן שנה. אולם למרות שהיה ילד קטן, הצטיין בזריזותו, והתפתחותו המוטורית הייתה טובה ביותר. בשנה האחרונה ללימודים היסודיים החל אמיר לקרוא ספרים. תאבונו הלך וגדל והוא קרא כמויות גדולות של ספרים בכל התחומים: ספרות עברית מקורית, ספרות עולמית קלאסית וספרות לועזית. המעבר עם הוריו מקבוצת גבע לקרית טבעון היה, בתחילה, קשה עליו ביותר. הוא השאיר אחריו חברים נאמנים ואוהבים וחוויות ילדות עשירות. אולם עד מהרה התאקלם במקום מגוריו החדש, נקלט בבית-הספר ובכיתה והשתלב בחיים החברתיים. מתוך חשיבה בוגרת יותר הגיע אמיר למסקנה שלמען התפתחותו האישית נודעת חשיבות רבה לחיים שבהם יש לו יתר פרטיות ויתר חופש, אפילו מדומה. לפיכך השלים עם חייו החדשים במסגרת השונה כל-כך מהמסגרת שגדל בה. יחד עם זאת התמיד לשמור על קשר עם המשק, ונסע לעתים קרובות לבקר את ידידיו שם. אחת מתכונותיו הבולטותהייתה פעילותו הרבה: הוא הקדיש את זמנו הפנוי לתחומים רבים ועסק בספורט, באמנות, בפעילות חברתית ובהתבוננות מעמיקה בסובב אותו. מדי שנה בשנה השתתף בצליחת הכינרת ואהב מאוד להיות בטבע, לטייל ברחבי הארץ ולתור נופים חדשים. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" וברבות הימים החל אף להדריך חניכים צעירים של התנועה. הוא התמסר לתנועה ולהדרכה בלב ובנפש והשקיע מאמצים רבים בשיפור כל מה שנראה לו טעון שיפור. שעות ארוכות בילה עם חניכיו ועם חבריו לקבוצה, וניסה להילחם על כל דבר שהאמין בו ובצדקתו. למרות שהיה ביישן מטבעו, למען הצופים היה מוכן להתווכח עם כל אדם, ואפילו עם ראש המועצה בקרית טבעון. עיסוקיו בתנועת "הצופים" הרחיקו אותו זמן-מה מלימודים, ומשהגיע לכיתה י"א, נאלץ להפסיק את פעילותו החברתית ולהתרכז ביתר קפידה בלימודיו. אולם ככל שהתעמק בלימודים ובקשור בהם, גברה גם ביקורתו על דרכים, שיטות ומטרות בהוראה, והוא לא נמנע מלנהל ויכוחים רבים על מוריו. הוא טען שבית-הספר התיכון שם לעצמו מטרה אחת בלבד – להכין את התלמיד לבחינות הבגרות, והוא עושה זאת תוך התעלמות מהתלמיד ומתוך ראייה לא נכונה של צרכיו, קשייו והתלבטויותיו. יחד עם זאת מוסיפים המורים ללימודים מעמסה רבה, שאינה דרושה במסגרת זו, ואין היא אלא מקשה על הלימודים. במשך שנת הלימודים נזקק אמיר לשיעורי-עזר, שסייעו לו להשתלב היטב במסגרת הלימודים. אחד המורים שעזר לו, מחנך ותיק, העריך ביותר את כישוריו וטען שתלמיד כמו אמיר טרם למד אצלו. הוא זוכרו בעיקר כתלמיד בעל עניין, זיכרון, מעוף ומקוריות. לאחר סיום הלימודים בכיתה י"א החליט אמיר לעזוב את בית-הספר וללמוד בכוחות עצמו. בתקופת החופש הגדול של בתי הספר ישב ולמד משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות כדי להיות מוכן לבחינות הבגרות בחודש אוקטובר. הוא הצליח במאמציו ועמד בבחינות בהצלחה. כשהיה בן שבע-עשרה נפטר אביו בפתאומיות, ומאז ניסה אמיר לדמות לאביו בכל דרכיו. למרות שבילדותו היה ילד קטן ורזה, גדל במשך השנים והתפתח לנער בעל כתפיים רחבות וקומה תמירה. משהגיע חודש מאי, בעוד חבריו למחזור שוקדים על לימודיהם, החליט להתגייס לצה"ל. הוא בחר במחזור גיוס זה, למרות שייעצו לו להמתין – ועמד על דעתו, שלא להמתין למועד גיוסם של יתר חבריו. אמיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל השריון. הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין, ושירת זמן מה כנהג טנק וכטען-קשר בצוות טנק. לאחר שהשתלם בקורס תותחני טנקים, שירת זמן-מה במקצועו ברמת-הגולן. בתקופת חופשתו הראשונה הרהר פעם בקול: "הרמה כה יפה. אך אם תפרוץ מלחמה, אני אפול שם". מחשבה זו לא מנעה אותו אחרי-כן מלהתנדב לקחת חלק בקרבות ברמה, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. לאחר ששירת ברמת הגולן נשלח לקורס מפקדי טנקים ולאחר סיום הקורס הוצב אמיר כמט"ק טנקים. בתקופת שירותו בצבא לא ניתק אמיר את קשריו עם חבריו ללימודים, למרות שרכש לו חברים חדשים. היו לו חברים וחברות רבים והוא קיים אתם קשר הדוק. בחופשות אהב אמיר לשחק עם ילדיהן של אחיותיו, להשתובב עמם ולספר להם סיפורים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אמיר בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. באחד הקרבות נפגע הטנק שלו ויצא מכלל שימוש, והוא התנדב (כפי שהתנדב בראשית המלחמה לעלות לרמה ממקום הצבתו הקבוע בדרום) להצטרף לצוות טנק אחר, בתפקיד נהג. במהלך הקרבות ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק ואמיר נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-טבעון. השאיר אחריו אם, אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
