הופנברטל, שמואל
בן מרים ומרדכי, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ז (21.12.1926) בעיר נארון, מזרח-גליציה. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי ממשלתי, בו סבל רבות מיד הנערים הנוצרים והתנחם בחזון-העתיד כשיעלה ארצה יחד עם הוריו, וכל היהודים שם יהיו חופשים מאימת מציקים. בהיותו בן 13 ניתכו עליו זוועות המלחמה והפלישה הגרמנית. הוא נמלט עם כל בית אביו לאזור הכיבוש הרוסי ונשלח למחנה-עבודה ביערות סיביר, ואף הוא, בן ה15-, הוכרח לעבוד עימהם. אחרי הסכם סטלין-שיקורסקי שוחררו כאזרחי פולין מעבודת-הכפייה והורשו לעבור לאוזבקיסטן. שם מתו הוריו ואחיו במגפות, שלושתם בחודש אחד. הוא למד טייחות ועבד לפרנסת אחיו ושתי אחיותיו הקטנים ממנו. בשנת 1943 ניתנה לו, כליתר הפליטים, אזרחות רוסית, הוא גויס לצבא הסובייטי ושירת בו שנתיים במלחמה נגד הגרמנים. אחרי המלחמה הצליח בשידולים מרובים להניע את אחיו ואחיותיו, שכבר נתחנכו בבתי-ספר רוסיים, שיסכימו לצאת מרוסיה ולעלות לארץ. עם הרפטריאציה חזרו לפולין ולמראה עקבות השמדת היהודים לא יכלו להישאר שם והמשיכו את דרכם למחנה-עקורים בגרמניה. שם השיגום מכתבי דודיהם מארצות-הברית ואחד הדודים, חשוך-בנים, הפציר בהם שיבואו אליו כדי שיאמצם לו כחוק. אך עיני שמואל היו נשואות לארץ היהודים. את עליית אחיו ואחיותיו סידר במסגרת "עליית-הנוער", והוא עצמו הצטרף לשורות ה"הגנה" ועבר אימונים במחנה וילסבך. בחודש יוני 1948 עלה לארץ כמגויס בגח"ל (גיוס חוץ-לארץ). שירת בפלוגת "יונתן" באחד הגדודים בחטיבת ירושלים והשתתף בפעולות-קרב בסביבות ירושלים. הוא התגאה בזכות שנפלה בחלקו להיות חייל בצבא ישראל ולהילחם למען ירושלים עיר-הקודש. הרובה התחבב עליו ככלי קדוש ויקר, וגם בלכתו לחופשה קצרה לא נפרד ממנו. אולם אושרו זה לא ארך יותר מחודשיים, כי ביום כ"א באב תש"ח (26.8.1948) נפל בחזית חוות-הלימוד במזרחה של ירושלים. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.