הופמן, שלום (אולי)
בן מלכה ודויד, נולד ביום כ"ט בניסן תר"ץ (27.4.1930) בלייפציג, גרמניה ובסוף שנת 1934 עלה עם הוריו לארץ. במהרה נעשה "צבר" לכל דבר. עוד בבית-הספר נכנס לגדנ"ע וסיים קורס מ"כים. כשסיים את בית-הספר העממי בפרדס חנה נמנע ממנו, מסיבות חומריות, להמשיך בלימודים. הוא עבד זמן קצר בשדה תעופה ואחר-כך בליטוש יהלומים בנתניה ובתל-אביב. שלום מיזג באופיו כובד-ראש ועליזות-נעורים ולשם שמירה על עצמאותו השתדל לפתח את יכולתו לבל יזדקק בשום דבר לפנות לעזרת הזולת. בשנת 1947 רצה להתגייס לפני הגיעו לגיל הגיוס. מפקדיו סירבו לוותר עליו בגדנ"ע ולבסוף נמצאה פשרה, שבתורת ספורטאי מאומן ב"הפועל" ושחיין טוב יצורף לפל"ם. העיסוק באימון ובהדרכה, בתפקיד מ"כ, למגויסים צעירים (בחוף הרצליה ובגבעת אולגה) לא סיפק אותו, כי רצונו היה עז להשתתף בפועל בקרבות ולא לצאת ידי חובה בהכשרת אחרים ללכת אל החזית. משנודע לו כי חבריו לשעבר נמצאים בהכשרת גבע שבמסגרת הפלמ"ח, הצטרף אליהם כדי להשתתף עימהם בקרבות ואחרי הניצחון – גם בהתנחלות על הקרקע. במכתב להורים הביע את שמחתו, שמצא סוף-סוף את מקומו הנכון וחבורתו הנכונה. אך אל הנחלה לא בא עימהם. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. שלום היה בנופלים, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), עת ניסה עם עוד שניים מחבריו לאסוף חבר פצוע (שלושתם חברי הכשרת גבע), הוא נפל עם חבריו ונקבר ברחובות בים י"א באדר תשי"ה (28.2.1955) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
