הופמן, צבי (הלמוט)

בן רבקה (רוזה) ומשה, נולד ביום כ"ה באדר א' תרפ"א (5.3.1921) בפרבר דנציג-לנגדור בעיר דנציג. את השכלתו רכש בגימנסיה בצופוט, שם שימש אביו מורה לדת ישראל (ומשום כך היה הנער היחידי בין תלמידיו היהודים של בית-הספר שהיה רשאי לא לכתוב בשבת). עוד בנעוריו חלם לעלות לארץ-ישראל וטעם את טעם האנטישמיות המשתוללת (בהיותו בן 15 כמעט נרצח על-ידי תלמידים נאציים שהסתערו על שלושה תלמידים מבני המיעוט היהודי). צבי היה ספורטאי וקיבל בנערותו תעודת הצטיינות על הישגיו בתחרות מטעם בית-הספר, בחתימת משרד הספורט הנאצי (1933). בשנת 1939 העפיל לארץ באונייה "אסתיר", הגיע לקיבוץ נען והיה בו חקלאי. כשמלאו לו 21 שנים התנדב לצבא הבריטי. את אמו, שאהב אהבת-נפש, העמיד בפני עובדה מוגמרת, וכתב לה על החלטתו מהמחנה בצריפין: "את זוכרת רק זאת שאני בנך יחידך, אבל אני זוכר את דם ששת המיליונים". עם הבריגדה היהודית עבר דרך איטליה להולנד ולגרמניה. התמסר להצלת שרידי השואה. הצליח להציל כמה ילדים יהודיים וכאשר אחד מהם חיבק אותו ואמר לו: "אתה הנך הגיבור האמיתי" – היה לו אותו היום המאושר בחייו. מששוחרר חזר לקיבוץ. היה בדעתו לפרוש מהקיבוץ כדי להיות בקרבת אמו, אבל כשבאו ימי המאבק והחיפושים דחה את החלטתו מתוך רצון להיות עם חבריו בסבלם. בשנתיים האחרונות ישב בחיפה ועבד כשומר בחברת-החשמל. צבי התגייס בדצמבר 1947 ושירת בחטיבת "גולני". ביום א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) נפל בקרב לוביה, ליד סג'רה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.