הופמן, ישראל-משה

בן דבורה-איטה ויהושע, נולד ביום כ"ט באייר תרפ"א (6.6.1921) בכפר זופשה, בחלק הקרפטו-רוסי של מחוז מרמרוש (אז בצ'כוסלובקיה). למד ב"חדרים" ובבית-ספר עממי ממשלתי בשפה הרותינית ושנה וחצי התחנך אצל דודו בסלובקיה. ואחר-כך למד נגרות ועזר לאביו בעבודתו. בהסכמת הוריו הצטרף לסניף הנוער הציוני ומילא תפקידים בוועד הסניף. בשנת 1942 גויס לפלוגת- עבודה בצבא ההונגרי (מקום מגוריו הוחזר בשנת 1940 לשלטון הונגריה) ואילו אביו נשלח למחנה אושוויץ ולא חזר משם. בשנת 1944 שוחרר על-ידי הרוסים ונשאר זמן-מה בשירותם כמתורגמן והביא אליו את אמו. בשנת 1945 יצא ב"נתיב-הבריחה" למחנה ברגן-בלזן, הצטרף למחנה נח"ם (נוער חלוצי מאוחד). שירת במשטרה היהודית בשמירת הסדר הפנימי במחנה ובתגוננות מפני עקורים אנטישמיים, ונודע כמסור ונאמן לתפקידיו. בגלל הצורך החיוני בשירותו במחנה הושהתה עלייתו עד אפריל 1947. בבואו לארץ הועבר מיד לדגניה ב' ונשאר בה גם לאחר שחבריו עזבו את הקבוצה. בראשית מלחמת-העצמאות, בחורף תש"ח, התגייס לחי"ש הנפתי בעמק הירדן. כשנודע לו כי חבריו בקיבוץ יוצאים להתיישבות בקיבוץ החותרים ליד חיפה, הצטרף אליהם כדי להתנחל עימהם, והצטרף מיד ל"הגנה" במקום ובסביבה. הוא צורף לפעולת טיהור "המשולש הקטן" ונפל בקרב על עין ע'זאל ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948). נקבר בקיבוץ החותרים. ביום ב' באלול תשי"ג (13.8.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.