בת חנה וחנוך. ורד נולדה בבת ים ביום כ"ט בתשרי תשכ"ו (25.10.1965). בת בכורה להוריה, אחות בכורה של שי. ורד גדלה בבת ים, ילדה אוהבת ואהובה. אביה נהג לקרוא לה בחיבה "ורדי", אבל ורד, סיפרה אימה, דווקא לא אהבה את זה ומגיל צעיר ידעה לעמוד על דעתה והתעקשה שיקראו לה בשמה המלא. ורד למדה בבית הספר היסודי "הנשיא" בבת ים, ומתחילת לימודיה בלטה כתלמידה מצטיינת. במיוחד הצטיינה ורד במתמטיקה, ובעקבות הצטיינותה היא נשלחה – בהיותה תלמידת בית ספר יסודי – ללמוד מחשבים עם סטודנטים באוניברסיטה, והצליחה מאוד בלימודים אלה. ורד גם בלטה כמנהיגה בכיתה, ובימי תלמיד בדרך כלל קיבלה את תפקיד מנהלת בית הספר. בסיום לימודי היסוד ורד המשיכה לתיכון על שם שז"ר בעירה, בו סיימה בהצלחה י"ב כיתות עם הישגים גבוהים ביותר, שהיקנו לה תעודת הצטיינות. גם כאן היא בלטה כמנהיגה בכיתה, בלימודים ובארגון ימי התלמיד. בעת לימודיה בתיכון ורד המשיכה ללמוד לימודי מחשב עם סטודנטים באוניברסיטה והצטיינה בכך, וקורס זה, סיפרו בני המשפחה, היה הבסיס לבחירת עתידה. בשעות הפנאי ורד אהבה מאוד לקרוא, בעיקר ספרות בלשית, וכן אהבה לפתור תשבצים מכל סוג – תשבצי היגיון, סודוקו ועוד. היא גם אהבה לרקוד, ומגיל צעיר השתתפה בחוג לריקודי בלט. ורד הרבתה לצפות בהצגות תיאטרון ובסרטים, ואהבה מאוד לשבת בבתי קפה עם חברים וחברות – קפה היה אהבת חייה, סיפרו בני המשפחה. כשהייתה ורד כבת שמונה-עשרה נפרדו הוריה, והיא עברה לגור ברמת גן עם אביה ואחיה. ורד התגלתה מגיל צעיר כאדם מאוד ישר ומוסרי, ולא פעם הפגינה תיעוב כלפי שקרים ושקרנים. היא תמיד התייחסה לחיים ברצינות אך ידעה להפגין הומור כשצריך – הייתה צינית עם חיוך, כדברי אוהביה. ורד בלטה כצעירה קפדנית, מסודרת ומאורגנת בכול: בכתיבה שלה, למשל, היא תמיד הקפידה על כתב אחיד וברור ושוליים מדויקים. החדר שלה וחפציה, סיפרו בני המשפחה, היו מסודרים כמו בית מרקחת. ביום 4.12.1983 התגייסה ורד לצה"ל, והחלה את דרכה כעתודאית. היא למדה באוניברסיטת בר-אילן מחשבים וכלכלה, סיימה תואר ראשון בהצטיינות ואז החלה את שירותה בחיל האוויר, בבסיס בצריפין האחראי על תחזוקה, פיתוח ומלאי חלפים של המערכות השונות שמפעיל החיל. במסגרת שירותה ורד למדה באוניברסיטת תל אביב לימודי תואר שני במחשבים, וגם אותם סיימה בהצטיינות. במקביל ללימודים היא עברה קורס קצינות והשלמה חילית, ובתום שירות החובה המשיכה לשירות קבע בחיל האוויר. בהמשך דרכה בחיל האוויר עברה ורד לשרת ביחידת המיחשוב אופק, אשר עוסקת בפיתוח ותחזוקה של מערכות תוכנה, בקרה, ידע, תשתיות ומשאבי אנוש, כולל מערכות המותקנות במטוסים. ורד הייתה אחראית על תכנות מערכות ביחידה. במסגרת עבודתה ורד נדרשה ללמוד באופן עצמאי תפעול מערכת תוכנה מסווגת – ולמרות כל עיסוקיה היא הצליחה ללמוד את המערכת, שבדרך כלל נדרש למתכנתים שנה להבינה, בפחות מחצי שנה. סיפר יעקב ביטון, שהיה חייל של ורד: "ורד הייתה בין המפקדים הראשונים שלי בצה"ל. ורד קלטה אותי בשנת 1999 והסמיכה אותי להיות תוכניתן מן המניין ביחידת התוכנה של חיל האוויר – יחידה 180 (יחידת אופק של היום). עם השנים, דרכינו נפגשו שוב ושוב בפרויקטים נוספים. זו הייתה זכות גדולה להכיר ולעבוד איתה. ורד הייתה אדם ישר וישיר, הגון, מנומס, חייכן, עוזר, מעודד … וזאת בנוסף להיותה מקצוענית של ממש." ורד הייתה קצינה מצטיינת ומוערכת. "דובשי" כינו אותה חבריה בצבא. בטקס לכבוד מעבר תפקיד שלה כתבו לה עמיתיה ופקודיה: "כבר יותר משנתיים של עבודה משותפת / בכל רגע נתון לשלמות את שואפת / תמיד משתדלת להקדיש מאה אחוז ויותר / ועל שעת עבודה אף לא לוותר / ועל כך תודתנו הכנה / על מפקדת גף ממש כמו בהזמנה / קבלי שיר זה בברכה / הבא להביע את מלא ההערכה / אז שפע הצלחות בתפקידך הבא / מגף ת"ר יישומים באהבה." לאור הצטיינותה ויכולותיה הגבוהות נשלחה ורד ללמוד הנדסת מערכות – ענף בהנדסה העוסק בניתוח דרישות ובהגדרת מענה טכני לדרישות הלקוח – ואחרי לימודיה עבדה ביחידת אופק כמהנדסת מערכות. במהלך שירותה ורד התקדמה לדרגת רב-סרן. מאיר, עמית לעבודה של ורד, סיפר: "תמיד הייתה לך סבלנות להסביר על תהליכי העבודה ביחידה , ועל איפיונים וכל מה שנדרש … כקצין צעיר שימשת לי דוגמה לאשת מקצוע, וכמפקד שימשת לי דוגמה לאדם ערכי שדבק במשימה. למדתי ממך הרבה." בכתבה בעיתון "גלובס" שפורסמה בחודש אפריל 2009, שנושאה היה שירות מהנדסים בצה"ל לעומת עבודה בחברות היי-טק (כותרת הכתבה: היי-טקיסטים עם כומתות ותורנויות), רואיינה ורד וסיפרה על בחירתה להישאר בצבא ועל פניות מהשוק הפרטי שדחתה: "יש כמה סיבות עקרוניות שבראשן האתגר המקצועי, מה שלא היה לי באף תפקיד אחר שעשיתי אפילו כאן בצבא. מבחינה מקצועית חיל האוויר מתקדם לעומת העסקים בכל הטכנולוגיות ובכל הכלים שאנחנו מביאים ובכל המערכות שאנחנו מטפלים בהן. בגיל צעיר כבר הייתי ראש צוות ומפקדת גף וניהלתי פרויקטים שבשוק האזרחי לוקח הרבה שנים להגיע לפוזיציות הללו. דבר נוסף הוא התרומה לארגון, הידיעה שכל מה שאני עושה הוא לא רק למטרות הרווח של העסק, אלא לטובת המדינה … קיבלתי המון פניות בעבר. בכל פעם שחתמתי על מספר שנים נוספות בצבא, הייתי צריכה להחליט אם להישאר או לא. בינתיים, לא קרה לי שהחלטתי להישאר והתחרטתי." מיקי, חבר לעבודה של ורד, סיפר: "לא נוכל לפרט כאן כל מה שעשית לחיל האוויר בגלל בעיות סיווג ובעיקר בגלל שקצרה היריעה מלהכיל, אך נאמר שמדובר בתרומה אדירה בפן המבצעי והלוגיסטי של חיל האוויר. גם כשהיה נראה כי המשימה בלתי אפשרית ולפי כל הפרמטרים הפרויקט ייכשל, את התעקשת להמשיך, למצוא את נקודות השבר ולתקן אותן אחת אחת. וכך הרמת פרויקטים, שיפרת והרמת גבוה יותר את מוכנות חיל האוויר." מפקדיה של ורד תיארו את עבודתה ויכולותיה: "ורד התבלטה ביכולת הניתוח וההבנה העמוקה שלה בתהליכים לוגיסטיים ומבצעיים בחיל האוויר, דבר שמיקם אותה כמוקד ידע בארגון. בנוסף לכך, סגולותיה האישיות הקנו לה חברים רבים בארגון כולו. שילוב יכולותיה המקצועיות והאישיות גרמו לה להיות מוערכת מאוד בכל שדרות העשייה בחיל. בנוסף לכל אלה ורד ניחנה בצניעות נדירה ועסקה בעיקר בעבודה ובתרומה לחיל." בשנת 2004 חלתה ורד במחלה קשה. בשנים הבאות, חרף כל הטיפולים הקשים והניתוחים שעברה, היא המשיכה לעבוד במלוא המרץ ושמרה על אופטימיות רבה באשר להחלמתה. מאיר, מפקדה של ורד בתקופה זו, סיפר: "היו לנו שיחות רבות שבהן סיפרת לי על המחלה הארורה וכיצד את מתמודדת איתה, וביקשת שעל אף הקשיים אני אדרוש ממך כמו מכל אחד ביחידה. במהלך השנים הללו הובלת כניסה לעולמות חדשים בחיל האוויר, וכל מי שנפגש איתך נפעם מאישיותך ומהמקצועיות שלך, ובזכותך ורק בזכותך הנושאים הללו מוטמעים היטב בחיל האוויר. אני זוכר שבאחת הפגישות האקראיות במסדרון עם קצין בכיר הוא דיבר בשבחך, ושאל אותי מדוע את לא זמינה. סיפרתי לו שאת נמצאת בטיפול. הוא הופתע מכך, מכיוון שהוא לא שיער בנפשו שבחורה אנרגטית כמוך חולה במחלה הארורה." במחצית שנת 2010 הידרדר מצבה של ורד, אך היא המשיכה לשדר אופטימיות והמשיכה לעבוד עד ימיה האחרונים. ורד נפלה בעת מילוי תפקידה ביום ט' באב תש"ע (19.7.2010). היא נפטרה כשהיא עטופה באהבה של כל משפחתה ושל חברתה דידי. ורד הייתה בת ארבעים וחמש בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותירה אם ואח. ספדו מפקדיה של ורד: "אף כשמצבה הבריאותי הקשה עליה מאוד המשיכה ורד לעסוק בעשייה בנחישות ובדבקות במטרה. עד יומה האחרון עשתה ורד מאמץ עילאי להמשיך לעזור ולשפר את המערכות והתהליכים בחיל האוויר. חסרונה האישי, החברתי והמקצועי מורגש אצל כל אדם שהכירה ובכל מקום שבו פעלה." ספד מיקי, חבר של ורד לעבודה ובכלל, כהגדרתו: "שנים רבות אנחנו מלווים אותך ואולי בעצם את מלווה אותנו, בתחילה בשירות הצבאי כחברה וכקולגה ואח"כ כמלווים חבר בשעת כאב. בזמן האחרון ידענו שהיום הזה מתקרב. אבל עכשיו כשהוא הגיע הוא נחת עלינו כרעם ביום בהיר. לא ניחשנו שהיום הזה יהיה ט' באב וכשחושבים על זה, זה יום שכל כך מסמל אותך או את פרידתך מאיתנו. כי היום הזה הוא יום אבל של כל עם ישראל וגם את היית אדם של כל ישראל. תמיד שמת את עצמך בצד והפנית את רוב מרצך ומחשבתך לחיל האוויר, כלומר להגנת עם ישראל כולו והמולדת. אני זוכר שהיינו נפרדים בסוף יום עם בעיה שדורשת מחשבה רבה והיית מתקשרת אלי בערב עם פתרון או מספרת לי בבוקר למחרת שעלית על משהו. אני זוכר שהלכנו ביחד במסדרונות הקריה מרחק של עשר דקות וזה לקח שעה, כי כל אחד הכיר אותך, אמר לך שלום, התעניין בשלומך וגם נעזר בידע הרחב שלך. שלא בפנייך, כל אחד סיפר כמה הוא מעריך אותך ומעריץ את נחישותך. ידענו שקשה לך להגיע לעבוד ושאת סובלת מכאבים ובכל זאת הגעת ולא שמענו ממך אף פעם טרוניה או תלונה. בתקופה האחרונה כשהיית על כיסא גלגלים עשית מאמצים אדירים להגיע לישיבות, להגיע למקומות לא נגישים ובקיצור – לתרום. לתרום למען הכלל … אני אישית מעיד שהתקופה הכי מרגשת שהייתה לי בשירות היא כשהייתה לי הזכות להסיע אותך לקריה ובחזרה. הגעתי כל בוקר לביתך ותמיד היית שמחה וחייכנית, אפילו שראיתי שקשה לך ונזקקת לעזרת הזולת כדי לתפקד. כמובן שתיכף ניגשת לדיבורים בענייני עבודה, אך לא שכחת גם לשאול מה שלומי, מה שלום המשפחה ואיך הייתה הנסיעה בבוקר. לא ייאמן כמה בעיות פתרנו בנסיעה כל כך קצרה. בזמן האחרון, עת שהית בבית החולים, תפסנו את עצמנו מדי יום נתקלים בבעיה ואומרים שבטח ורד הייתה פותרת את הבעיה הזו ומתאפקים לא להתקשר ולהטריד אותך בשאלות קשות למיניהן. כשבאנו לבקר אותך בבית החולים התעניינת בנעשה ואפילו אז, מאחורי מסכת חמצן, המשכת לעזור לנו, לתת טיפים ולעודד אותנו … ורד, אנחנו באמת לא יודעים איך להיפרד, זה קרה מהר מדי וכואב מדי, קשה לעכל. תחסרי לנו כחברה אישית וכחברה לצוות." שי, אחיה של ורד, פתח במסגרת אתר הרשת "עד עולם" אתר זיכרון לאחותו. בפתח האתר כתב שי: "ורד היקרה שלנו. הזמן עובר לאיטו והכאב גדול מנשוא. אהובה, אחות, אימא ואבא, מדריכה לחיים – החלל גדול מאוד בלעדייך. תמיד נאהב ונזכור אותך." באתר ניתן לקרוא אודות ורד, לראות תמונות שלה, להאזין לקטעי חזנות ושירה שהיא אהבה ולעיין בדברי זיכרון ופרידה שכתבו בני משפחה וחברים. כן קיימת אפשרות להדליק נר זיכרון, שיצטרף לנרות שהדליקו אוהביה של ורד. להנצחת ורד נתרם שולחן לימוד לישיבה. כן נתרמו סידורי תפילה ליחידה בה היא שירתה.