הופמן, אביקם (אבי) ראובן
בן יפה גל וסילביו ארבל. נולד ביום י"א באב תשל"ה (19.7.1975) בירושלים. אחיהם הצעיר של איתי ומאיה. אבי גדל והתחנך בשכונת הגבעה הצרפתית. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "יאנוש קורצ'ק" והמשיך לתיכון "רנה קסאן", שם למד במגמה החברתית. במהלך לימודיו השתתף במשלחת של בית-הספר לצרפת. מצעירותו התבלט אבי כמנהיג וכאדם חברותי. הוא שיחק בנבחרת הכדורסל של בית-הספר "רנה קסאן", היה מדריך בשבט "עומר" בתנועת "הצופים" והתנדב למד"א. בשעותיו הפנויות אהב לרקוד ולהאזין למוסיקה. בתחילת חודש דצמבר 1993 התגייס אבי לצה"ל. הוא סיים את מסלול הטירונות כחייל מצטיין ועבר קורסים שונים, בהם קורס נהגי נגמ"ש. לאחר שהוכשר כלוחם חי"ר, הוצב אבי בחטיבת גולני. בתפקידו האחרון שימש כמקלען גדודי ועבר לשרת בגדוד "ברק" של גולני, בפלוגה הרובאית. על אף התקופה הקצרה בה הספיק לשרת בגדוד – כשבועיים בלבד – נקלט היטב ובלט כדמות דומיננטית ואהובה. מפקדיו התרשמו מיכולתו המקצועית, מרמת המוטיבציה הגבוהה ומנטייתו לסייע לזולת וצפו לו עתיד מזהיר כקצין. ביום כ"ד בתמוז תשנ"ד (3.7.1994) נפל אבי בעת מילוי תפקידו, באיזור מוצב טייבה שבדרום לבנון. אבי נהג בנגמ"ש שהגיע לעמדת תדלוק. כשניגש לסייע בהפעלת משאבת הדלק, הבחין במפקד הנגמ"ש שלו, סמל ערן חודדה, שנפגע בראשו מקו מתח גבוה והתחשמל למוות. אבי ניסה להציל את חברו, אך התחשמל אף הוא ונהרג. ארבעה חיילים נוספים נפגעו, כשניסו להגיש עזרה לחבריהם. אבי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. עוד לא מלאו לו תשע עשרה בנופלו. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. מפקד גדוד "ברק", בו שירת אבי, כתב למשפחתו באיגרת תנחומים: "אביקם הגיע לגדוד מבסיס האימונים החטיבתי. לאחר שסיים הכשרתו כלוחם מצטיין הוצב בפלוגה הרובאית, חוד החנית של גדוד "ברק". תקוות רבות תלינו באביקם, לוחם צעיר, שיצמח ויהיה לקצין בפלוגה הרובאית. כל אלה נגדעו בעודם באיבם, עת זינק לחלץ חברו". לאחר האסון, התפרסמו בעיתונות כתבות רבות אשר תיארו את האסון ואת החקירה שנערכה בעקבותיו. משפחתו של אבי הנציחה את זכרו בהקמת חדר מדעים בבית-הספר היסודי "קורצ'אק", בו למד בצעירותו.
