הוניג, יצחק (צחי)

בן זיוה ומשה. נולד ביום ז' בכסלו תשי"ג (25.11.1952) בפתח תקווה, למשפחה בת שלושה ילדים. צחי למד בבית-הספר היסודי "עין גנים", בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" ובבית-הספר הטכני של חיל האוויר, במגמת חשמל במערכות מטוסים. את לימודיו סיים בהצטיינות. בחור נאה בעל נוכחות בולטת ומרשימה. בתחילת חודש יוני 1971, גויס צחי לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות, הוצב לחיל האוויר ונשלח לקורס נוסף המשלים את הכשרתו הטכנית. הוא קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת כטכנאי בטייסת. בשנת 1974, סיים צחי את שירותו הסדיר והצטרף לשורות צבא הקבע. הוא יצא להרחיב הכשרתו המקצועית בקורס טכנאי מכשור ובקרה ובקורס קציני חימוש אוויר. את עיקר שירותו עשה צחי בבסיס חיל האוויר בכפר סירקין. הוא שימש בתפקיד קצין אחזקה במחש"א (מרכז חימוש איזורי) ובהמשך, היה מפקד מצבור בכיר. צחי ראה את שירותו בצבא הקבע כשליחות. היה צנוע באופיו, מסור ונכון לכל עשייה, ותמיד רק טובת הכלל והמדינה לנגד עיניו. על כך זכה צחי, בשנת 1985, באות הצטיינות. בחוות הדעת על נגדים כתבו מפקדיו: "נגד מסור ואחראי. ממלא ביחידה תפקידי מפתח. … לויאלי מאוד ליחידה, למפקדיו ולפקודיו. אינטליגנטי, מבצע מטלות ללא דופי. מגלה יוזמה ותושייה וכושר ארגון. בעל מוסר גבוה. … מתאים לתפקיד פיקודי-ניהולי.". צחי התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד דרגת רס"ב. בשנת 1991 אובחנה אצל צחי מחלת לב. נקבע לו פרופיל רפואי נמוך מאוד והמשך שירותו בצה"ל היה בספק. מפקדיו המליצו באופן חד משמעי להשאירו בתפקידו. המערכת הצבאית היתה זקוקה לו, ותרומתו היתה גבוהה וחיונית. במהלך שירותו נישא צחי לחברתו דליה, ונולדו שלושת ילדיהם – רועי, עידו ומעיין. צחי היה איש משפחה למופת. היה מעורב בחינוך הילדים, הרבה לטייל אתם והעניק להם אהבה לטבע וידע בידיעת הארץ. בזמנו הפנוי עסק צחי בצילום, קרא הרבה ואהב מוסיקה ותיאטרון. בחודש יוני 1993, החמיר מצבו הבריאותי וצחי עבר ניתוח לב פתוח להחלפת מסתם. כל מאווייו בתקופה זו היו לחזור ליחידה ולהמשיך במילוי תפקידו. ביום י"א באלול תשנ"ג (28.8.1993), נפל צחי בעת מילוי תפקידו. הוא נספה בתאונת דרכים כשנסע בכביש ירושלים – שילה. בן ארבעים ואחת היה בנופלו. צחי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו רעיה – דליה, שני בנים – רועי ועידו, בת – מעיין, הורים, אח – ישראל ואחות – רבקה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "עשרים ושתיים שנה שירת צחי בחיל האוויר ומהן שש עשרה שנה ביחידה. … יושר אישי, התמדה ומסירות היו מתכונותיו הבולטות. צחי היה משכמו ומעלה וכאות הערכה מונה לשמש באחד התפקידים הבכירים ביחידה. גם בתפקידו זה הוכיח את יכולתו. הוא גילה כושר ארגון, ובדרכו המיוחדת הביא את הגף לשיאים חדשים." זכרו הונצח בתרומה לבית-הספר לילדים אוטיסטים "רעות" בפתח תקווה ובהצבת נר- תמיד בבית הכנסת ברעות.