הולושי, יואל (דיוניס)
בן טובה ויצחק (איגנץ). נולד ביום כ"ה באדר ב' תרס"ה (1.4.1905) בכפר ספיסקה-סטרה-ווס שבסלובקיה ההונגרית. אביו היה מפקד הז'נדרמריה ההונגרית והאחראי לביטחון הנפה. יואל סיים את בית הספר בגיל 17 ונתקבל כפקיד לבנק סלובקי. תודות לשליטתו בכל שפות המדינה – סלובקית, הונגרית וגרמנית – התקדם במהירות בסולם הפקידות. את שירותו בצבא החל בגיל 21 כאשר נשלח לגדוד התותחנים אשר בקושיצה. מהגדוד נשלח לבית ספר לקצינים בברטיסלבה, אותו סיים בהצטיינות ובמצעד הצבא לפני המפקד העליון, הנשיא מסריק, הוא רכב ליד הדגל בין עשרות המובחרים. השירות בצבא הטביע ביואל את אהבת הנקיון, הסדר והקפדנות. השיבה לחיים ה"ציביליים" היתה קשה עליו ורבות היו התלבטויותיו. גם העברתו למרכז הבנק אשר בבירה, בקרבה למשפחתו, לא הניחה את דעתו. בחיפושיו מצא את דרכו לתנועת "השומר הצעיר" והצטרף לסניף "החלוץ" במקום. בהתלהבות רבה כתב באותם ימים: "באם רבים החליטו על דרכם מאידיאליזם טהור, מתוך הכרה ציונית, הרי לי ישנן סיבות נוספות. אצא מחיי המשרד שלא העניקו לי במשך שנים רבות כל סיפוק נפשי. חיים יותר הרמוניים, יותר אמיתיים אני מבקש". לאחר תקופת הכשרה עלה בסוף דצמבר 1930 לארץ-ישראל. כחלוץ וחבר קיבוץ נטל חלק פעיל בחיי העבודה וה"הגנה" בארץ. הוא סלל בכביש גבת, עבד בנהריים והשתתף בפלוגות עבודה רבות. כשהקיבוץ עבר ממסחה לנס ציונה. הוא עבד בפרדסים, אולם נפשו יצאה למרחבי השדות אשר בעמק. בתקופת שהייתו בנס ציונה היה ממארגני סניף ה"הגנה" במקום ומהאחראים להגנת המושבה. לדרישתו שלח אותו הקיבוץ להכשרה לעבודה בטרקטור. הוא חרש את אדמת הקק"ל בעמק בית שאן, את אדמות הקיבוץ בצמח ובכביש גניגר-נהלל. וכשבא היום המכריע בחיי הקיבוץ – העלייה על הקרקע כיישוב "חומה ומגדל" – מונה לאחראי לביטחון הבונים. אחרי ימי החג באו ימי העבודה. יואל חזר לטרקטור האהוב – קציר, חריש עמוק וכיו"ב עבודות. באלפי נימים הוא התקשר מחדש לאדמה, אך מזמן לזמן הוא נקרא לחזית אחרת, חזית הביטחון. לעונת הזריעה תמיד השתחרר וחזר הביתה. בתחרות המירוץ עם הגשם נזרעה חלקה אחרי חלקה וכשנשלמה העבודה, הגשם ירד והשדות נבטו, החליף יואל את הטרקטור ברובה על מנת לשמור על הנביטה הרכה… כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה חי יואל במתיחות. הוא חש ששעתו מתקרבת והולכת ללחום בשורות הראשונות באויב. אהוב היה עליו השיר הנבואי של פטופי (משורר הונגרי של מלחמת החופש ב-1848) על התפילה לגורל, ליתן לו למות בשדה הקרב בעד החופש של מיליונים. אלא שלא זכה. ביום י"ח בתמוז ת"ש (24.7.1940) נהרג יואל בעת הפצצת מטוסים איטלקיים את מתקני חברת "של" בחיפה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו. קיבוצו – שער הגולן – הוציא לאור חוברת לזכרו.
