הוכמן, רון (‘רוני’)

בן יאיר ומינה. נולד ביום כ"א בכסלו תשט"ו (16.12.1954) בגבעתיים. כאן עברו עליו שנות ילדותו המוקדמות. היה ילד פעלתן וסקרן, התעניין בכל הסובב אותו ובמיוחד התעניין במכשירים מכניים שונים. כשהיה בכיתה א', העתיקה המשפחה את מגוריה להרצליה, ורוני ביקר בבית הספר היסודי 'וייצמן' שבמקום. בגיל צעיר נתגלתה להיטותו אחר קריאת ספרים, והעובדים בספרייה זכו לביקורו יום-יום. את שעות הפנאי עשה רוני בתנועת 'הנוער העובד והלומד', ובמסגרתה הרבה לערוך טיולים ולהשתתף במחנות עבודה. פיתח חיבה יתרה לבעלי חיים. משהגיע לגיל 15, נתפס לאהבה גדולה לים. הצטרף לאגודה הימית 'זבולון' שבהרצליה. השיט בים בסירת ה-420 גרם לו עונג בל-ישוער. עבר קורסים במקצוע הימאות ובמשך הזמן זומנה לו עבודת הדרכה בסניף המקומי. כעבור זמן השתתף בהפלגה לקפריסין, שנערכה על ידי אגודת 'הפועל'. לאחר שלמד שנתיים בבית הספר התיכון-עירוני שבהרצליה, נוכח רוני, כי לבו נתון בעצם לעבודה החקלאית. הוא נרשם לפנימייה של בית הספר התיכון-חקלאי שבפרדס- חנה. כאן, בקרב החברים החדשים, נתגלו התכונות האופייניות לו – כנות יושר וטוב-לב והללו, בצירוף חיוכו המלבב, סייעו לו לחדור לתוך החברה המגובשת שבמקום זה מכבר. הוא נכבש יותר ויותר לייעודו החדש – החקלאות – ותכנן ללמוד, בבוא היום, בפקולטה לחקלאות שברחובות ולהשתקע בכפר. רוני עמד בהצלחה בבחינות הבגרות, ולאחר מכן עוד הספיק לערוך טיול לאילת וסביבתה, וכבר מצא עצמו ב'קלט' של צה"ל. היה זה באוגוסט 1973, ואיש עוד לא ניחש, איזה מוראות צפויים למדינה בזמן הקרוב. אף כי היה בחור עדין-מראה וחסר כושר גופני גבוה, בחר רוני בדרך הקשה – התנדבות לשורות הצנחנים. האימונים לא היו קלים, אך הוא לא רטן והדביק גם את הוריו בהתלהבותו ובגאוותו על החיל. רק סיים את הטירוונת, והנה פרצה מלחמת יום-הכיפורים. חלפו ימי המלחמה הראשונים, הרי הגורל, ורוני הועבר לאזור התעלה. משם נשלחה יחידתו למובלעת ברמת הגולן, שהופגזה ללא הרף על ידי הארטילריה הסורית. בהיותו במוצב חרפא נפגע אחד מחבריו לנשק באש קטלנית. רוני אץ להצילו, ואז מצא את מותו יחד עם חברו. כך נפל בעת מילוי תפקידו – ביום ט' באייר תשל"ד (1.5.1974). הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות.