הוכמן, יצחק-זאב (איציק)
בן סימה ויעקב, נולד ביום ג' בשבט תרפ"ו (18.2.1926) בארץ. לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר תיכון הצטרף לקבוצת- הכשרה של "המכבי הצעיר" ברמת דויד במסגרת הפלמ"ח. במסגרת זו עבר קורס מ"כים והועבר כמפקד כיתה לגבעת חיים. לאחר שעבר גם קורס מ"מים שירת כמפקד מחלקה בגבעת חיים. היה חבר קבוצת "הסוללים". נשא בלבו חזון התיישבות קיבוצית ועבודה. חביב על חבריו ומכריו הרבים ומן המפקדים הצעירים המעולים ביותר בפלמ"ח. בשרתו בחטיבת "יפתח" עם פרוץ הקרבות בגליל העליון, הועבר לשם כמפקד פלוגה וכעבור זמן קצר נעשה סגן מפקד הגדוד. הוא ניהל את ההתקפה על זוק, הגן על להבות הבשן ותפס את גבעת חלסה כשעברה השיירה לעמיר. פלוגתו איבדה מיטב אנשיה בהתקפה הראשונה על נבי יושע שנכשלה. מאורע זה השפיע עליו מאוד. בעלותו לצפת, להיות בין מפקדי הקרב לשחרור העיר, נטל על עצמו אחת המשימות הקשות ביותר – כיבוש המשטרה העירונית. בכיבוש זה, שהיה כרוך בקורבנות מרים, נפל ביום א' באייר תש"ח (10.5.1948) כשהוא פורץ בראש אנשיו לכבוש את מצודת האויב. יצחק-זאב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.