הוכמן, יצחק (הוכה)

יצחק (הוכלה), בן הניה וחיים, נולד בי"ב באדר א' תש"ג (17.2.1943) בתל-אביב. הוא למד בבית הספר הממלכתי-דתי "מעלות" שבבני ברק והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי שבאותה העיר. לאחר שנת לימודים אחת, עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל" ליד חולון. יצחק נולד בשעה קשה לישוב היהודי בארץ-ישראל. שמועות על התקרבותם של צנחנים גרמנים גרמו הטלת עוצר ממושך, במקביל להתארגנות הפלמ"ח. ילדותו עברה עליו באווירה יהודית לאומית. הוריו היו חברים בארגון ה"אצ"ל" ויצחק הצעיר קיבל חינוך דתי-לאומי לפי מיטב המסורת. בבית צימח אותם שורשים עמוקים שקשרו אותו לארץ-ישראל באהבה עזה שאיננה יודעת פשרות ובו התגבשה אישיותו כישראלי וכיהודי גאה, הנכון להקריב את היקר לו ביותר למען מולדתו ועמו. בבית-הספר נודע יצחק בשובבותו ובמעשי הקונדס הרבים שיזם. למרות זאת, כיוון שניחן בפקחות ובקסם אישי רב, חיבבו אותו מוריו ונהגו להעלים עין מתעלוליו. כבר בבית הספר היסודי, הצטיין בכושרו הפיזי המעולה ובכשרון המיוחד לנצל מתנת שמיים זו בפעילות ספורטיבית. כעבור זמן, כשלמד ב"מקוה ישראל", הפך לשחקן כדורסל מצטיין בקבוצת "אליצור". גם לאחר שסיים את הלימודים בבית-הספר התיכון והתגייס לצה"ל, לא זנח את הספורט ואת קבוצתו – "אליצור". יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1961 והוצב לחיל המודיעין. לאחר הטירונות, עבר קורס מפקדי כיתות והשתלם בקורס מש"קי מודיעין. בזכות הצלחתו הרבה כאיש מקצוע בחיל המודיעין, נשלח לקורס ארוך וקשה, שהכשיר אותו כמפענח תצלומי-אוויר. לא עבר זמן רב והממונים עליו הרגישו שאת "הוכלה" (כפי שכינוהו באהבה ידידיו), אפשר ל"נצל" הרבה יותר והוא נשלח לקורס קצינים. הוא סיים את הקורס בהצלחה וקבל היתר לעבור גם קורס צניחה. תקופה ארוכה שירת כקצין מודיעין בחטיבת צנחנים ואחר-כך נקרא לשמש מדריך קורס לפענוח תצלומי-אוויר. מפקדיו היו מרוצים מאוד מעבודתו כיוון שהיה קצין שקול ואחראי, ומילא את תפקידו ביעילות ובחריצות. חניכים ומפקדים כאחד התפעלו מכושרו ומבקיאותו בתחום המקצוע שלו. באותה התקופה גם פגש ברחל, שברבות הימים נשא אותה לאישה. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר המשיך בלימודים במכון וינגייט ויחד עם זאת החל עובד כמורה לחינוך-גופני בבית-ספר לנוער טעון-טיפוח. באותה השנה גם הצעיד את קבוצת הכדורסל "אליצור" לנצחונות ולהישגים שלא ידעה כמוהם. לראשונה בתולדות הכדורסל בארץ הופיעה קבוצת "אליצור" כמוקד-משיכה לאוהדים דתיים חובשי כיפות, הגאים בקבוצתם. ובתוך הקבוצה שימש "הוכלה" כסמל המרץ והיזמה – מעודד וממריץ לרוץ, לקפוץ ולקלוע לסל – וכדמות להזדהות שאין דומה לה. ה"מבינים" החלו מבחינים בו, ומעריצים מבין אוהדי הכדורסל החלו מזהים אותו ברחובות. בשנת 1965 הוזמן להשתתף בהכנת נבחרת ישראל לטורניר בין-לאומי. בתקופת האימונים הוטל הסגר על השחקנים וכולם מלבד הוכלה שמרו עליו בקפדנות. הוא לא ניאות שלא להתראות עם רחל והעדיף שירחיקוהו מן הנבחרת ובלבד שלא להחמיץ פגישות אתה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים סיים קורס מאמנים בכירים במכון וינגייט וגם הוסמך כמורה לחינוך גופני. במלחמה הצטיין כמפקד וכלוחם ופעמיים ניצל בנס מכדורי האויב. לאחר הקרבות, בהיותו בחופשה מיוחדת, נשא את רחל לאישה והקים אתה את ביתו בתל אביב. הוא המשיך בפעילות ענפה, שהקנתה לו מעריצים רבים; עבד כמורה בבית-הספר התיכון-עירוני ה' וגם בבית-הספר "אורים" לנוער קשה חינוך בדרום תל אביב. כמו כן התמסר לאימון ולהדרכת נוער מוכשר כעתודה לנבחרת הכדורסל. בשנת 1968 יצא בשליחות מטעם הסוכנות לארצות-הברית וזכה לשבחים רבים על עבודתו שם. רצונו לתרום ולעשות לא ידע גבול ובשנת 1972 החליט לחזור לשנה לשירות קבע בצה"ל. באותו זמן גם החל את לימודיו באוניברסיטת "בר-אילן" במחלקות לחינוך, לקרימינולוגיה ולסוציולוגיה. במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה והפריצה בסיני, בתפקיד עוזר קצין מודיעין חטיבתי. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נהרג כשפרץ בזחל"ם שלו לעזרת חברים, שנלכדו ברחוב הראשי בעיר סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. במכתב ששלח יום לפני נפילתו למנהל ולסגל המורים בבית הספר כתב: "הנוף מהצד המערבי של התעלה פנטסטי. למעשה המערכה הוכרעה והשאלה המרחפת כיום היא איזה מחיר לגבות מהמצרים. באופן אישי מרגישים עייפות ואי-נוחות כתוצאה מההיגיינה האישית, אך בסך הכל תחושה נפלאה של נצח ישראל לא ישקר… להת' – המורה יצחק". למעשה כל מאווייו של יצחק התממשו לאחר מותו: קבוצת הכדורסל של "אליצור" העפילה לליגה הלאומית ואיגוד הספורט הדתי השתלב במסגרת הספורט בארץ ומשיג הישגים; הוענק ליצחק תואר ראשון בסוציולוגיה ובקרימינולוגיה לאחר שעמד בבחינות; נולדה לו בת ונקרא שמה מיכל – כפי שרצה הוא; בית-הספר, שהוא הכינו לתחרויות האליפות של בתי-הספר בתל אביב, זכה אמנם באליפות; מכון הספורט שהגה בחייו הולך ומוקם ואחותו חנה זוכה בהישגים בתחום הכדורסל.