הוישריק, דב

בן אברהם אליעזר. נולד בשנת תרע"ג (1913) בפולין. בהיותו צעיר לימים עבר לגרמניה ושם גדל ולמד. בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל. בארץ התגייס למשטרה ומילא תפקידים בהר הכרמל. הקליטה בארץ לא היתה קלה עליו בעיקר על שום הניתוק מן התרבות הגרמנית שבה גדל והתפתח, אבל במשך הזמן התערה יפה בחיים החדשים וכפי שסיפר בשיחה עם חבר, "פה על הר הכרמל מרגיש אני שוב בכוח טמיר הגדל בי, מחסן את גופי ומביא מרפא לפצעי נשמתי הדוויה… כל צוק, כל סלע, נעשה לי יקר וחביב, ויש לי הרגשה שסוף סוף נוצר ביני ובין אלה, אבני הכרמל החשופות, קשר בל יינתק. פה אתיישב, אשתרש בקרקע ולא אזוז מפה לעד". בקרב כל מכריו נודע בצניעות הליכותיו. בצוואה שכתב ביקש שהמוסדות הלאומיים ידאגו להעלאת הוריו לארץ-ישראל אם יפול למען המולדת. הוא הצטרף לארגון ה"הגנה" ובין שאר תפקידיו היתה השמירה על העובדים שפרצו וסללו דרך בהרי הכרמל. בשלהי מארס 1938 תקפה כנופיית-ערבים גדולה את פועלי הכביש. הוא תפס עמדה ונכנס בקרב עם התוקפים וחיפה על הפועלים הנסוגים. חברו שהיה עמו נהרג והוא המשיך לירות בערבים, פגע בכמה מהם והבריחם. על דבקותו במטרה ועל אומץ לבו זכה למכתב הצטיינות מן המפקח הכללי של המשטרה. בי"ח באב תרצ"ח (15.8.1938) עת נסע במכונית לחיפה הותקפה המכונית ממארב שהציבו ערבים בדרך. הנוטרים שהיו במכונית החלו לירות לכל עבר אך עדיפותם המספרית של אנשי הכנופיה הכריעה את הכף והנוטרים נפגעו בזה אחר זה. גם דב נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים לרגלי הר הכרמל. שמו הונצח בספר "לאש ולמגן".