הויזמן, אברהם (אריה)

בן אסתר ומנדל, נולד ביום י"ט באלול תרפ"ה 8.9.1925)) בירושלים וחונך מילדותו ברוח היהדות החרדית. הוא למד בתלמוד-תורה "עץ-חיים" בירושלים, ואחר-כך בישיבת "עיטור רבנים" שעל-יד ישיבת "עץ-חיים". מגיל צעיר ניסה ידו בכתיבה והירבה לחבר שירים. כן כתב פובליציסטיקה בעיתונות האגודאית וקיווה להוציא לאור את קובץ-שיריו הראשון. בשנת 1943 הצטרף לשורות ה"הגנה" ורבים מהנוער הדתי הלכו בעקבותיו. היה פעיל בחי"ש ושימש בו כמפקד. אברהם היה ממייסדי הסתדרות "הנוער האגודתי" בירושלים, השתתף בקורס מדריכים בבית-הנוער על הר-הכרמל והיה מדריך ופעיל בתנועת-הנוער. הוא סלד מהפילוגים בקרב היהדות החרדית וחלם על איחודה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בפעולות שונות בירושלים וסביבותיה והיה בין המשתתפים בקרב בהרטוב ובחיפוש אחר מחלקת הל"ה שיצאה לעזרת גוש עציון הנצור, וכל אנשיה נפלו בקרב. באחד משיריו כתב: "רצוני יסער בי, כסעור סערות… להיות קרבן לאל קדוש ונורא…" ביום י"א בשבט תש"ח 22.1.1948)), יצא בראש כיתתו לפעולת-חבלה בכפר הערבי קסטל. לאחר ביצוע המשימה, בדרך חזרה לבסיס, נפל מפגיעת כדור אויב והובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בהר-הזיתים.