הוהנברג, גדליהו

בנם-יחידם של רבקה ויוסף-חיים, נולד ביום ה' בשבט תרפ"ח (27.1.1928) בעיר חמניץ, במדינת סכסוניה, גרמניה והתחנך בגן- הילדים של האגודה הציונית המקומית. בסוף שנת 1932 עלו הוריו לארץ-ישראל ושכרו דירה ברמת השרון. הילד התערה מיד בסביבה החדשה וכעבור ארבעה חודשים דיבר עברית כיליד הארץ. הוא למד בבתי-ספר במקומות מגורי הוריו: ברמת השרון, בפתח תקווה ולבסוף בכפר סירקין, הצטיין בלימודיו ובהתנהגותו ובהמלצת מוריו נתקבל לגימנסיה "אחד-העם" בפתח תקווה. המצב החומרי הדחוק בבית-הוריו אילץ אותו לעבוד בשעות אחר- הצהריים ואת שיעוריו הכין בשעות הערב ובכל זאת היה בין התלמידים המצטיינים. בתקופת לימודיו היה פעיל בסניף "הנוער העובד" בכפר סירקין ובגדנ"ע. כשהופסקו הפעולות בסניפו המשיך בסניף פתח תקווה. בגדנ"ע שירת בתפקיד מ"כ ובמסירותו לתפקידו שימש מופת לחניכיו. בשנות מלחמת-העולם השנייה התיידד עם חיילי בעלות-הברית, שחנו ליד כפר סירקין, ואף עם החיילים האפריקניים שבהם, למד לדבר עימהם בלשונם ונתחבב על הכל, ותוך כדי כך השתדל ללמוד מהם סדרי צבא, לשם שימוש בגדנ"ע וב"הגנה". בלומדו בכיתה השביעית נדרשו התלמידים להקדים את הבחינות ולהתגייס לבריגדה היהודית. גם הוא עשה כך, וכשקצין הגיוס בצריפין סירב לקבלו בגלל גילו הצעיר מדי, התנדב לנוטרות ושירת שנתיים בתחנת פתח תקווה ושנה כשומר בבית-החולים ביילינסון. בשירותו זה שקד על ידיעת כלי- הנשק וסדרי צבא ושירות, כדי למסור את הידיעות למפקדיו ב"הגנה". אחרי השחרור שימש בחי"ש בתפקיד מ"כ ממונה על ה"סליק" באזור. גדליהו השתתף בפעולות המרי של ה"הגנה": בהעלאת מעפילים ובמעשי-חבלה נגד הבריטים. בקיץ 1946, בשעת המצור הבריטי על גבעת השלושה לשם חיפוש נשק, חדר למשק דרך טבעת המצור ומתחת לחוטמם של החיילים הוציא שק מלא רימונים "חיים" מאזור האימונים ובסכנה כפולה, של תפיסה בידי החיילים ושל התפוצצות הרימונים, העביר את התחמושת היקרה למחבוא בטוח. כשהחלה מלחמת-העצמאות התעלם מדמעות אמו ומשידולי קרובים וידידים, שישתמש בזכותו כבן-יחיד להשתחרר משירות קרבי, הצטרף לחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בקרבות ובמעשי חבלה באזורי יפו ותל-אביב והשרון. גדליהו סיים קורס נשקים, השתתף בקרבות לטרון, הוציא פצועים על כתפיו ופעם התעלף מאפיסת כוחות במאמץ הגדול להגיע עם פצוע לתחנת האיסוף. הוא נשלח לקורס מ"כים, סיים אותו בהצטיינות ומפקדיו המליצו שייצא לקורס מ"מים. הוא הפציר במפקדיו להחזירו לשירות קרבי, אך בגלל מומחיותו בנשק נתמנה לנשק גדודי. תוך כדי מילוי תפקידו בטיפול במכונת-ירייה במחנה שבין בית ליד לנתניה נהרג מפליטת כדור, ביום ט"ו בתשרי תש"ט (18.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.