הובר, צפריר

בנם של ירדנה ושאול. נולד ביום ה' בשבט תשמ"ג (19.1.1983) בחיפה. אח בכור ליונתן ובשמת, תאומים. בילדותו צפריר היה ילד רזה ונמוך. הוא ביקר במעון ילדים ובגני ילדים עירוניים בחיפה ובגיל שש עבר לגור עם משפחתו ברחובות. התחנך בבית הספר היסודי "שריד" ברחובות, היה תלמיד מצטיין ואובחן כמחונן. צפריר השתתף בחוגים שונים במכון ויצמן (בעיקר מתמטיקה) ובאוניברסיטת תל-אביב (אסטרופיסיקה). המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון "דה-שליט" בעירו במגמה מתמטיקה-פיסיקה, וסיים בגרות בממוצע מעל 80. ילד מוכשר, שובב וסקרן שקרא המון, אהב לשחק עם חברים וגם במשחקי כדורגל. בגיל ארבע וחצי החל ללמוד לשחק שחמט עם סבו והמשחק הפך עם השנים למרכז עולמו, עד כי את עיקר זמנו הקדיש למשחק השחמט. מגיל שמונה למד בבית ספר לשחמט, השתתף בתחרויות, זכה במדליות ובגביעים והגיע להישגים. בגיל שלוש-עשרה עבר לשחק במסגרת מועדון השחמט "הפועל חולון". צפריר הקפיד להשתתף בתחרויות בכל הארץ, עלה בדירוג המקצועני וצבר ניקוד וכמובן פרסים, מדליות וגביעים בליגות נוער, נוער-עלית ובוגרים באזור השפלה. לקראת גיוסו כבר הספיק לצבור מד כושר של מעל 2000 נקודות ובכך התקרב לתואר "מועמד לאומן". בתיכון היה סקרן מאוד והתעניין בתחומים שונים, נער חכם וסרקסטי, תלמיד יסודי ורציני, מסודר, מאורגן וחושב. איש של כבוד. חשובים מאוד היו לו עקרונות הצדק והחברות, הוא היה מאוד נאמן לחבריו והיה מוכן להקריב מעצמו למען אחרים. כינויו בין חבריו היה "צפע". צפריר היה מנהיג באופיו, מוביל ודומיננטי. חבריו מספרים שאהב מוזיקה משנות השבעים ובמיוחד את להקת הרוק הבריטית "לד זפלין". הוא הכיר מערכונים של ה"גשש החיוור" בעל פה ואסף דיסקים שלהם. צפריר התעניין מאוד בפוליטיקה והפגין ידע רב בנוגע למדינות, לגבולות ולמשטרים. כשמועד גיוסו קרב, החליט צפריר שכדי "לשרת את המדינה כמו שצריך" הוא רוצה לתרום, וחשב שתרומה ראויה תהיה להתנדב לחיל קרבי. הוא התגייס ב-31 ביולי 2001, ביקש להיות משובץ להנדסה קרבית ועבר מסלול של לוחם. במהלך המסלול השתתף במבצע "חומת מגן" ליד שכם, בביר-זית וליד רמאללה. ככל לוחמי חיל ההנדסה הוא הוכשר לרמה של פלס 06 (אחרי לוחם רובאי 05) ואז לרובאי 07. אחר כך הוצב בפלוגה רובאית בגדוד להב 603 ברמת הגולן ואחר כך בכרם שלום. צפריר התמחה בפלוגתו באר-פי-ג'י. שירת בהנדסה קרבית במשך שנתיים. צפריר היה מופנם, הוא לא רצה לקבל עזרה מאיש ולא שיתף חברים בבעיותיו. במשך שנה שלמה ניסה למצוא קורס או תפקיד שיתאים לו בחיל, אבל לא הצליח להסתדר עם מפקדיו. חודש לפני מותו חזר הביתה מיובש ואושפז בבית החולים. למרות מחלתו וחולשתו חזר לשרת. ביום ראשון האחרון לחייו נמצא בבסיסו ירוי מנשקו בשעת בוקר. הוא היה אמור לחזור הביתה. רב"ט צפריר הובר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ’ בתמוז תשס"ג (20.7.2003). בן עשרים וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, מותיר אחריו הורים, אח ואחות. בכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות (יונה ד)." עמוס לוינברג, חבר המשפחה, כתב במלאת חמש שנים לנפילתו "לצפריר קינה: "בן ירדנה ושאול על להב חרבו נפל / והלוח השחור לבם – אֻפַּל / לא שאלנו על המהלך / לא חידשנו את מה שהלך / ולא ירדנו לבקש את אשר הלך / הלך // תחת האריח מונח צריח / הפרש מן הזירה פרש / הרץ את גורלו חרץ / המלך הפך להלך / גם המלכה הלכה / והחייל נפל חלל // והלוח הלבן / צופן את הלא מובן / והחור השחור / לא יסוג לאחור! // קינת צפריר / צינת הבוקר, צריחת העורב / והבית שומם וחרב." חבריו מהתיכון ספדו לו בלוויה: "אם היית כאן עכשיו, ודאי היית יודע לומר איזושהי אמרת חכמה או ציטוט מהגששים, שיוכל לבטא את ההרגשה שלנו וגם להעלות חיוך על פני כולם… תמיד היית אחד מהחבר'ה, במלוא מובן המילה. המשכת לבוא למשחקי הכדורגל של יום שישי גם כשנקעת את הרגל, פשוט כדי להיות שם אתנו. או שכשכולנו נפגשנו כדי ללמוד לבגרות במחשבים, הצטרפת למרות שלך היה מבחן בכימיה, ולא משנה בכלל שגרמת לנו להעביר את כל הלילה במשחקי שש-בש או בוויכוחים פוליטיים. כשהייתה תחרות שחמט בבית הספר העדפת שלא לקחת בה חלק למרות ואולי בגלל שידעת שתנצח בה את כולם. אבל צניעות לא הייתה התכונה היחידה שאפיינה אותך. חכמה, אינטליגנציה, שנינות, שמחת חיים ואפשר עוד להוסיף. אבל מה שבאמת קסם לנו הייתה הפשטות שלך. אם היינו צריכים להגדיר אותך במילה אחת היינו אומרים חבר וחבר מצוין. את החלל שנוצר אף אחד לא יוכל להשלים, לא יעבור יום שלא נחשוב עליך, נזכור אותך לעד. צפע, אנחנו אוהבים אותך." חבר מהגדוד ספד לו: "ההיכרות שלי איתך התחילה לפני יותר משנה, במקום בלתי שגרתי אך מהנה במידת מה. כבר אז ראינו שיש על מה לדבר, מה לספר ולמה לקוות. לא נפגשנו בתדירות גבוהה בגלל שהיינו בפלוגות שונות, אבל לאחר מספיק זמן, גם את זה הצלחת לשנות. עברת לפלוגת המפקדה לתוך התחלה חדשה וחברים חדשים. מאז ישבנו הרבה יחד בערבים ובשמירות ואני גיליתי בן אדם בוגר, בעל ערכים, וחבר שידע לתת עצות ותמיכה ללא גבול. אדם שנכון היה למצות את רגעיו עד תום ולהשרות בטחון על חבריו. קיבלתי מתנה יקרה: קיבלתי ממך חכמה של ניסיון, יחד עם יכולת להסתכל על הדברים מזווית שונה. למדתי שלא תמיד צריך להתעסק בלמה וכמה אלא באיך ומתי. גדוד 603 עומד היום כמשפחה אחת ומרכין ראש יחד אתכם משפחת הובר לזכרו של יקירינו צפריר." צפריר תכנן להמשיך להתקדם בשחמט וכמובן להתכונן ללימודים אקדמיים. שחמטאים רבים ליווהו בדרכו האחרונה כדי לחלוק לו כבוד אחרון. "זהו הפסד לעולם השחמט," אמרו. אור כהן, יריב למשחקי השחמט: "זכיתי לשחק נגדו בתחרות שנערכה באס"א תל אביב. ניסיתי לשחק נגדו פתיחה שלא הייתה לי כמעט היכרות עמה וצפריר הגיף אותי מהלוח בצורה משכנעת… החותם לא נעלם עד היום." דורון ים, חבר ויריב לשחמט: "למרות שלא היה גבוה במיוחד, היה משכמו ומעלה. יותר משהיה שחמטאי (והוא היה שחמטאי מצוין) הוא היה חבר טוב בעל ראש פתוח (אם כי לרוב היה נשאר בסופו של דבר מקובע על עמדתו שלו). מציאותי עם שתי רגליים על הקרקע ובעל חוש הומור נדיר ומצוין. הכרתי את צפריר כשמונה שנים, עוד כאשר שיחק ברחובות, ושיחקתי נגדו משחקים רבים בהם בחלקם ניצח ובחלקם פחות… יותר מששחקתי נגדו, יש לציין, כי שיחקתי עימו במסגרת מועדון השחמט של חולון. החל מליגות הנוער וכלה בליגות הבוגרים, לכל המקומות היינו מגיעים ביחד כקבוצה וכך גם חוזרים. בנוסף על כך היינו נוסעים לתחרויות שונות ברחבי הארץ ואת הלילות, בין יום משחקים אחד למשנהו, היינו מעבירים בניתוחים ארוכים והכנות למשחק של יום המחרת. לבד מהשחמט היה צפריר פונה אלי כאשר התעוררו בעיות בתחום הלימודים התיכוניים ואני מצדי השתדלתי לעזור ככל יכולתי בתחומים אותם עדיין זכרתי. כאשר היה צריך ייעוץ מסוים או סתם כדי לדעת מה המצב בשחמט בארץ היה מתקשר והיינו משוחחים ארוכות." יואב נוסבאום מנהל מועדון השחמט "הפועל חולון" כתב למשפחת הובר: "… אבלכם הוא אבל למועדוננו. צפריר היה חלק מצמיחתו וגדילתו של מועדון השחמט. בשנים שבהן צפריר היה חבר מועדון חולון – המועדון היה בשיא תנופתו. לצפריר הייתה תרומה לא מבוטלת להצלחות האלה בעיקר בתחום ליגות הנוער, כאשר אחד מהשיאים נרשם בשנת 2000, כשקבוצתנו זכתה במקום השלישי בליגה העלית לנוער (לפני מועדונים כמו כפר סבא וראשון לציון) צפריר עשה את התוצאה השנייה בטיבה בקבוצה, עם הפסד אחד בלבד, אולם שניים מניצחונותיו היו על שחקני מועדון באר שבע ופתח תקווה אשר סיימו במקומות הראשון והשני. ב-1999 שיחק צפריר בלוח הראשון, בליגה הארצית לנוער וקבוצתו סיימה במקום השני. כמו כן, זכה צפריר להצלחות גם במשחקי הליגה לבוגרים כאשר קבוצות שבהן שיחק נאבקו בצמרת הליגה, ולראייה: ב-1998 סיימה קבוצתו (פבל איבנצ'נקו, כפיר וינטה, עודד מאיו ואלון קורן) ראשונה בליגה, שנה לאחר מכן עלתה לליגה הגבוהה יותר, סיימה במקום השני ועלתה למשחקי המבחן. גם השנה (2003-2002), למרות שירותו הצבאי הקשה, המשיך צפריר לשחק בליגה העלית לנוער. נוסף על כך, יש לציין את השתתפויותיו הרבות בתחרויות הארציות והפתוחות מבאר שבע בדרום ועד נהריה בצפון, ואיך שאתם, כמשפחה מסורה, נרתמתם אחריו ותמכתם בו. לבד משחמט צפריר היה איש שיחה מעולה בנושאים רבים. זכורים לי בעיקר ויכוחים והמלצות בתחום המוזיקה, הדיון בעניין זה הגיע עד לדקויות קטנות ביותר וצפריר הוכיח התמצאות כמקצוען בתחום." המשפחה מנציחה את זכרו של צפריר על ידי קידום שחמטאים צעירים עד גיל עשרים באמצעות מתן פרסים ומלגות – שם ההקדש "צפרירים בני נוגה זוהרים". מועדון השחמט "צפריר רחובות" נוהל על ידי הוריו של צפריר, ירדנה ושאול הובר. קבוצה הפועל "צפע" מחולון קרויה על שמו, הקבוצה מתחרה בליגה הארצית.