הובר, אלון

בן קלרה ויעקב. נולד בקיבוץ כפר גלעדי ביום כ"ו באלול תשכ"ט (9.9.1969). גדל והתחנך בקיבוץ. היה ילד יפה תואר, קשור באופן מיוחד לאחיו ובפרט לאחותו, דפנה. אלון היה טיפוס חברותי מאוד ובקלות רכש חברים רבים. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ והמשיך בלימודים תיכוניים בבית-הספר המשותף לילדי אצבע הגליל, 'עמק החולה' שבכפר בלום. בשנת לימודיו העשירית ביכר להפסיק את לימודיו ולהתחיל לעבוד. תחילה עבד בענף הלול ולאחר-מכן במוסך ובמחצבות הקיבוץ. תוך כדי עבודה במוסך השלים לימודיו בתחום חשמלאות הרכב. הוא התעניין בכל הקשור ברכב ותחביבו הגדול היה נהיגה באופנועים, טרקטורים, מכוניות, ומאוחר יותר – טנקים, בכולם נהג בהנאה מרובה. אלון היה חובב בעלי-חיים, בעיקר כלבים וסוסים. בעת עבודתו באורווה נהנה לטפל בסוסים ואהב לרכוב עליהם. אהב גם מוזיקה והסוגים החביבים עליו היו רוק, פופ ומוזיקה מזרחית. הוא למד לנגן בתופים והלהקות האהובות עליו ביותר היו 'פינק פלויד' ו'סקורפיונז'. באותה מידה נהנה אלון להאזין לתוכניות שאינן מוזיקליות. כך נהג, למשל, להאזין למערכוני 'הגשש החיוור'. היה קשור מאוד לדודו, אחי אמו – שי כהן ז"ל שהיה בן גילו ונהרג בתאונה בחיל הים חצי שנה לפני נפילתו של אלון. אלון גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש אוגוסט 1987 והוצב לשרת בחיל השיריון. הוא עבר טירונות בנגב ואת אימוני הקיץ ושאף להיות סמל. אלון נפל בעת שירותו ביום י"ז בכסלו תשמ"ט (26.11.1988) בתאונת דרכים, בכביש קרית שמונה – ראש פינה והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר גלעדי. הניח הורים, אחות וארבעה אחים – דפנה, עדי, חיים, רון ואלעד. במכתב תנחומים לאם השכולה כתב מפקד היחידה על אלון ששירת כנהג טנק ביחידה מובחרת ובתקופת שירותו נטל חלק בתעסוקה מבצעית בלבנון. וכי מילא את תפקידו בהצטיינות, היה בעל ידע מקצועי ניכר, ושימש דמות מרכזית ביחידה מבחינה חברתית. האם הניחה לזכרו, במקום התאונה, אבן בדמות אדם זועק. על האבן חרטה שורות משירה של דליה רביקוביץ 'גאוה': "אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה – ומה גם אנשים". כמו-כן מתכוונת האם להנציח את זכרו בהוצאת סרט וידיאו