fbpx
הדר, דוד (“דודו”, “הודלי”)

הדר, דוד (“דודו”, “הודלי”)


בן ארתור ופרנצי. נולד ביום ב' בתמוז תש"ז (20.6.1947) בבדפורד שבאנגליה ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ יסעור בגליל המערבי. משהתבגר היה מדריך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בעכו ועמד להיות מרכז בענף הפרדס שבקיבוץ יסעור אחרי גמרו את הקורס למרכזים כי היה פעיל מאוד בצוות עובדי הענף. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים למד לימודים תיכוניים במוסד נעמן (של המועצה האזורית נעמן). הוא היה חובב ספורט והצטרף לקבוצת הכדורגל של "הפועל" נעמן. אמנם הוא השתוקק לצאת ולראות את העולם הגדול, אלא שהפרדס, העבודה שבו והצוות החזיקו אותו בקיבוץ. הוא היה בעל נימוסים, חופשי וגלוי לב בשיחה. הוא ניסה לפתור בעיות על ידי התמודדות, ועל ידי אתגרים שהציב לעצמו. בשלב מאוחר יותר התבטא יחס רציני זה בעבודה מתוך רצינות, והצליח בה. כזה היה דוד לפני שגויס לצה"ל ודמות זו משתלבת עם אותה דמות שבצבא ולאחריו. דוד גויס לצה"ל ביולי 1965 והוצב לנח"ל. אחרי הטירונות סיים קורס מ"כים וקורס קצינים. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות ג'נין ושכם ובקרבות על רמת הגולן. אחרי שחרורו מהשירות הסדיר באה תקופת המבחן שדוד התבלט בה ופעם אף אמר לצאת למושב שיתופי. לאחר מכן היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ושירת על גדות התעלה ובמורדות "הר דב". ביום ז' באלול תש"ל (8.9.1970) נפל סגן דוד בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקיבוץ יסעור. לאחר נפלו כתב מפקדו להוריו מכתב תנחומים זה: "דודו היה קצין ביחידתי זה שנתיים. הוא פילס דרכו ביחידה כקצין וכמפקד בדרכו המיוחדת והעמיק שרשים. התרשמתי מיד עם היכרותנו מן השקט הנפשי, הבגרות והרצינות שאיפיינו אותו. הוא הצטיין בנכונות אמיתית למילוי כל המשימות שהוטלו עליו ואף ראה, הבין ויצר את תפקידיו מתוך מעוף, מעוף רחב ומעבר להגדרת המשימות. הוא ידע ליצור קשר אישי עמוק עם פקודיו ועם מפקדיו ואישיותו האהובה התבלטה בשורות קציני היחידה. הוא ידע למזג את התקיפות והנועם ויצר שפה משותפת עם סובביו מתוך קשר בלתי אמצעי עמהם. בשתי הפעולות המבצעיות, אשר בהן הכרתי את דודו כפי שהוא, בתכונותיו הבולטות כאדם וכקצין, למדתי שאני יכול להטיל עליו כל משימה עצמאית ובביטחון וזאת תבוצע במלואה ברוח הפקודה ובהרחבת היקפה באמצעות יזמתו הברוכה של דודו. ולכן בפעולתנו האחרונה בגזרת ג'בל רוס הטלתי עליו משימה עצמאית והתרשמתי עמוקות מהיסודיות והירידה לפרטים, כשהיא שזורה בהבנה רחבה ומקיפה, ומן היכולת להנהיג את אנשיו ביעילות מרבית. דלות המילים מהביע צערי ואין בכוחן של מילים להסיר את הכאב והשכול. רק בזאת אני יכול להבטיחכם נאמנה, ההורים, יעל והמשפחה! יכולים אתם להיות גאים בדודו, אך לצערי זה המחיר שהדור שלנו צריך לשלם כדי ששקט ישרור בישובינו וילדינו לא יטעמו טעם הקטיושות והמקלטים. כולנו נושאים בגאווה את זכרו של דודו ומצדיעים לזכרו". לאחר נפילתו הוציא לאור קיבוץ יסעור חוברת בשם "דודו".

דילוג לתוכן