אורן, בן מרגלית ואמנון, נולד ביום א' באב תשי"ב (23.7.1952) בנהריה, כבן לקיבוץ גשר-הזיו. בשנות ילדותו הראשונות הצטרף להוריו, שיצאו לשליחות בארצות-הברית ובקנדה, שם החל בלימודי השנה הראשונה. בשלהי אותה שנה חזרה המשפחה לקיבוץ. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר של גשר-הזיו ואחרי-כן השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר האזורי "סולם-צור". אורן נתקל בקשיים רבים בקליטה בחברה עם שובו לקיבוץ, אולם התגבר עליהם ועד מהרה נהיה חבר פעיל בחברת הילדים. הוא היה כשרוני בעיקר במקצועות ההומניים, אם כי למעשה גם נמשך לתחומים המדעיים. הוא הצטיין בלימוד השפה האנגלית, קרא ודיבר בחפשיות רבה בשפה זו, ובכך התקרב ביותר אל עולם הספרות האנגלית. הוא אהב ספרות בכלל והקדיש הרבה מזמנו החופשי לקריאת ספרים, ובעיקר הייתה אהובה עליו השירה. בתום לימודיו התיכוניים הכין אורן עבודת-גמר, שנושאה תצפיות מחקרים על הרגלי דגירת עופות בענף ההודיים בקיבוץ. בעבודת-גמר זו השקיע שעות רבות, ולא חס על שעות הפנאי שלאחר הלימודים ועל ימי חופשה. בית-הספר הגיש את עבודתו לתחרות מטעם אוניברסיטת בר-אילן ואורן זכה בפרס. לאחר קבלת הפרס הרצה באוניברסיטה על מסקנות עבודתו. את האהבה להודיה טיפח אורן כבר בראשית תקופת לימודיו בבית הספר התיכון, שעה שהחל לעבוד בענף זה. הוא השקיע מאמצים רבים בעבודה, ובעיקר ניסה להבין, ללמוד ולקלוט הרבה ככל האפשר. תחום נוסף שאורן עסק בו היה ספורט. הוא היה חבר בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ, ב"הפועל" היה שייט – אולם תחום פעילותו העיקרי היה ריצות למרחקים ארוכים. הוא גילה שיש בו כישרון וכוח סבל, והצליח ביותר בתחום ספורט זה. כך זכה בפרס הראשון בריצה ליחיעם, בפרס השני בריצת התבור ובפרס החמישי בריצת הר-הכרמל. נוסף על כל אלה אהב לשיר וליוה את עצמו בנגינה בגיטרה. למרות עיסוקיו הרבים מצא אורן פנאי לטפח את בניו הצעירים של הקיבוץ, ובמשך שנתיים עסק בהדרכת כיתות בבית-הספר היסודי במשק. הוא דאג לחניכיו לא רק בזמן הפעולות, המשחקים והטיולים – אלא ליווה אותם גם בחיי היומיום בקיבוץ ועקב אחרי התפתחותם החברתית. הוא השכיל לעשות זאת תוך יצירת יחסי קרבה וחברות, וביטול הריחוק שבין מדריך לחניך. יחסו להדרכה היה חלק מנאמנותו לקיבוץ ומעורבותו המלאה בחיי החברה שבו. מעורבות זו התבטאה הן בחיי המשק והן בחיי החברה המצומצמת של בני גילו. הוא היה אחד הפעילים בכיתה, וייצג את החברה בחטיבה ובוועדות בית-הספר. זו הייתה לו תקופה של פעילות ציבורית ענפה, שבמהלכה יצר קשרים עם חברים ממשקים אחרים, והשתתף בכל הפעולות של החטיבה ושל בית-הספר. הוא נהג להשתתף בכל שיחה וויכוח וקבע לעצמו עמדה בבעיות הקיבוץ ובהוויות העולם. למרות מעורבותו בחיי החברה היה אורן אינדיבידואליסט, ותכונה זו הייתה סימן ההיכר הבולט ביותר שלו. הוא חשב, הביע דעות ופעל תמיד לפי ראות עיניו, אפילו נגד הדבר את המקובלות בחברתו. אחד הדברים שבהם היה שונה משאר חבריו לכיתה הייתה זיקתו למסורת והתעניינותו בדת ישראל ובהווי החג והמועד. בימי כיפור ובחגים נהג ללכת להתפלל בבית-הכנסת ונוהג זה הבליט את שלמותו עם עצמו ואת כנותו. אורן הצטיין בפתיחות רבה. בזכות פתיחות זו והעניין שגילה בחיי הזולת וברגישותו, יחד עם רגישותו-הוא, קנה לו חוג מכרים רחב – וביחוד בקרב בנות המין היפה, שהיתה לו אצלן הצלחה רבה. כבן הבכור חש אחריות גדולה כלפי משפחתו – ביחוד לאחר שהוריו נפרדו. הוא יצר קשר אמיץ עם הוריו ועם אחיו, ונהג לבלות אתם שעות ארוכות, מתוך אהבה ונאמנות ומתוך רגש אחריות עמוק. הוא טיפח גם יחס קרוב ביותר לאביו – לו דמה ביותר בבגרותו ובתחומי התעניינותו. אורן גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 והתנדב לסיירת-צנחנים. במסגרת זו השלים קורס צניחה וקורס מ"כים, ואף נשלח לקורס קציני חי"ר. הוא לא סיים את הקורס והועבר לשרת ב"סיירת חרוב" כעוזר קמב"ץ. אורן לא אהב את המסגרת הנוקשה הכרוכה בחיי צבא ולעתים נתקל בקשיים, הן בסיירת-הצנחנים והן בקורס הקצינים, שכן מטבעו סלד ממשמעת עיוורת, שאין מאחוריה שכנוע עצמי והכרה מלאה בנחיצותם ובנכונותם של דברים. הוא המשיך לשמור על האינדיבידואליות שלו ועל פתיחותו, היה עליז ומאיר פנים ויחד עם זאת נהג אחריות ורצינות בביצוע כל משימה שהוטלה עליו. אורן היה נכון תמיד לעזור לכל אדם, הן בתקופות האימונים הקשים והן בחיי היומיום בצבא. בחופשות מהצבא נסע לרוב לקיבוץ שלו והשתדל תמיד להיפגש עם ידידיו ולבלות במחיצתם. הוא הקדיש זמן רב לאחיו, טייל אתם ובילה אתם שעות רבות. בחופשות ארוכות היה נוסע למקומות שונים כדי לבקר אצל הקרובים ללבו – לקיבוץ, לירושלים, מקור מגורי אביו, לחבריו במשקים אחרים. במלחמת יום הכיפורים השתתף אורן בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נפגע אורן ונהרג מיריית צלף מצרי, בשעה שיצא לחלץ פצועים ממערב לתעלה, על הסוללה בכניסה לסואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגשר-הזיו. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. קיבוץ גשר-הזיו הוציא לזכרו חוברת זיכרון ובה דברי חברים ובני משפחה על דמותו, ושיחות של חברים לכיתה, לקיבוץ ולשירות הצבאי.
