בנם הבכור של רחל, בת למשפחת רוזן מפתח תקווה, ונטע הדרי, בן קיבוץ גבעת השלושה. אוהד נולד ביום ה' בחשוון תשכ"ז (19.10.1966) בגבעת השלושה. אח בכור של דגנית. שמו ניתן לו על ידי נילי, בת דודה של אימו. אוהד, תינוק בלונדיני יפה וכחול עיניים, התפתח יפה. המטפלות בבית הילדים הקיבוצי התמוגגו ממנו מדי יום. פעם אחת הוא חווה משבר בריאותי, כשהיה בן שלושה חודשים, כאשר תקף אותו חיידק. בבית החולים לא זיהו את המחלה ואוהד כמעט מת, סיפרה אימו. הוא ניצל לאחר שהאם רחל התעקשה ופנתה לבית חולים אחר, שם גילו את הבעיה והילד הבריא אחרי שלושה חודשי אשפוז. ביום 6.6.1967, היום השני למלחמת ששת הימים, נפל נטע, אביו של אוהד, בקרב הצנחנים בגבעת התחמושת בירושלים. האם רחל, שהייתה אז בהיריון, עזבה את הקיבוץ ועברה עם אוהד בן השמונה חודשים לגור בשכנות להוריה בפתח תקווה. כעבור כשנתיים היא עברה עם שני ילדיה לקיבוץ דברת בעמק יזרעאל. אחרי כמה חודשים בדברת הכירה רחל את ישראל מונט, כיום סיון, בן מושב בלפוריה הסמוך. ב-1971 האם רחל נישאה לישראל, ובשנים הבאות נולדו אחיו למחצה של אוהד – זהר (שאת שמו אוהד בחר), זיו, נגה ומאור. אוהד גדל בבלפוריה. מכיתה ג' למד בבית הספר האזורי "קישון" ברמת דוד. אוהד הצליח בלימודים ברמת דוד ושם גם החל ללמוד פיסול ונגרות, אחרי שהתברר שהוא נמשך לעבודות יצירתיות ומצליח בכך, שכן בורך בידי זהב. בתום לימודי היסוד המשיך אוהד לתיכון במסגרת מקדמת בקיבוץ גבעת חיים איחוד, בו סיים בהצלחה י"ב כיתות. לאורך כל שנות לימודיו בלט אוהד כתלמיד טוב, חביב על מוריו ומי שהשתלב היטב בחברת הילדים בכל מסגרת. מעבר ללימודים הוא הירבה לעזור במשק החקלאי המשפחתי. ביום 1.1.1985 התגייס אוהד לצה"ל. כיתום צה"ל הוא בחר לשרת בחיל הלוגיסטיקה ובמשך שלוש שנים שירת במגוון תפקידים, בין השאר עבר במהלך השירות קורס מתקדם בנהיגה. אחרי שחרורו משירות סדיר המשיך אוהד במסירות בשירות מילואים כל אימת שנקרא. אחרי השירות הצבאי למד אוהד נגרות, תחום שנמשך אליו מנערותו, בלימודי תעודה של משרד העבודה. הוא סיים את לימודיו בהצלחה ומאז עבד כנגר במפעלים שונים, בין היתר ב"תל בר" וב"חוגלה", כשבכל מקום הוא בלט כעובד מסור ויצירתי. בשנת 1992 נשא אוהד לאישה את אילנית, בת מושב גדיש, אותה הכיר כששניהם עבדו במפעל "חוגלה" בעפולה. בני הזוג גרו בעפולה, בשכונת גבעת המורה. ב-1996 נולד נטע יצחק, שנקרא על שם אביו של אוהד ועל שם סבו מצד אימו. בהיותו בן כשנתיים נפטר נטע יצחק אחרי מחלה קשה. אחרי עוד שנתיים נולדו בשנת 2000 לאילנית ולאוהד תאומים, בן ובת בשם בן ואור, שהכניסו הרבה אור לבית. אוהד היה איש עבודה ומשפחה מסור, אשר עמל יום וליל על חינוך הילדים לתורה ולמצוות, דאג לפרנסת המשפחה ונתן תמיכה מלאה לרעייתו. אוהד דאג למשפחתו לכול, וגם אחרי יום עבודה ארוך היה עוזר בבית ואחראי לארגון הילדים. בימי שישי היה אוהד מכין את הבית לקראת שבת, וכיוון שאהב לבשל הוא בדרך כלל הכין את ארוחות השישי והחג. במיוחד אהב לחדש במאכלי גבינה לחג שבועות. בשעות הפנאי אהב אוהד לצפות בטלוויזיה או ליצור דברים בעבודות נגרות, כמו למשל קיאק שבנה. אוהד אהב מאוד מוזיקה, ובין השירים האהובים עליו – "שמור על העולם ילד" של דוד ד'אור, "אבא" של דורון מדלי בביצוע שלומי שבת, "גשם בוא" של תרצה אתר ועוד. הוא שמח שילדיו החלו לנגן, לבתו קנה חליל צד ולבנו קלרינט. ב-2013 חגגו במשפחה בשמחה בר מצווה, אירוע נהדר שאוהד היה אחראי על תכנונו וארגונו. באתר יוטיוב ניתן לראות תמונות וסרטונים מהחגיגה, כולל קטעי שירה של הילדים. זמן קצר אחרי נישואיו אוהד החל להתקרב לדת. כשבכורו נפטר הוא חזר בשאלה, וכשנה אחרי שנולדו התאומים שוב חזרו אוהד ורעייתו בתשובה. בשנים הבאות התחזק אוהד באמונתו, מדי חודש היה נוסע עם בנו להשתטח על קברי צדיקים בצפת ולבקר במקווה האר"י הקדוש. כשאוהד החל להתקרב לדת הוא הכיר את מאיר, שהתפלל איתו והיה לחברו הטוב. כעבור כמה שנים שתי המשפחות עברו לגור בעפולה עילית ושני החברים יזמו פתיחת בית כנסת חב"ד שם, שלבנייתו אוהד תרם רבות מזמנו ומיכולותיו בנגרות, חשמל ואינסטלציה. בבית הכנסת ובין החברים ידעו כולם שאוהד הוא חבר בלב ובנפש, שופע נתינה, הומור ושמחת חיים, בעל לב רחב ועין טובה. בברכת השחר כתוב להישמר מאדם רע, מחבר רע, משכן רע – אוהד כשהתפלל, מעידים כולם, ייחס זאת לעצמו, התכוון שהוא לא יהיה אותו אדם רע. פעם, סיפרו בני המשפחה, מצאה בתו של אוהד מעטפה ובה אלפיים שקל, והאב ובתו נסעו מיד לאדם שכתובתו על המעטפה והחזירו לו את הכסף. רב-סמל אוהד נפל בעת מילוי תפקידו ביום ח' בטבת תשע"ה (30.12.2014). הוא גויס ליומיים מילואים במסגרת הגנה מרחבית ונהרג בתאונת דרכים, כאשר נסע ליחידה לקבל תעודת הוקרה על שירותו והתנדבותו רבת השנים. אוהד היה בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אישה, בן ובת תאומים, אם, שתי אחיות ושלושה אחים. "אתם בני דורות של יתומים", כתבה אימו של אוהד, "סבך איזיה נפטר בהיות אביך בן ארבע ואתה אוהד נתייתמת בגיל שמונה חודשים. והנה היום נפרדת כרעם ביום בהיר מילדיך בני הארבע-עשרה וחצי. מי ייתן ולא נדע עוד יתמות ולא נשמע קדיש יתום של בן על אביו בטרם עת". במלאת שלושים לנפילת אוהד כתבה האם רחל בעזרת האב ישראל: "חושבת אני וחושבת, כאילו היה זה אתמול / ולא מאמינה ששבתי למשפחת השכול / בזרועותי חובקת אותך ואתה כעת כציפור בשמים / כי תמיד אהבת כחול / פרחת גוזלי ועפת מהקן, אך למה כל כך גבוה? / מול תבור מורה וגלבוע. // וכך כרעם ביום בהיר / ובחצר הופיעו חיילים מקצין העיר / הלו! אמרתם בשלישי פעמיים כי טוב / ולמה לבשר שוב את בשורת האיוב? // חושבת אני וחושבת, בני אתה קרוב אך כל כך רחוק / נוח לך בעמק הירוק / ונסב ונשיר ואותך לא נשכח / ומחר השמש תזרח / אתה נשאר בכולם / ונשאיר כיסא מיותם. // עוטפים את ילדיך אנו כאן / ואל דאגה, אתה בין גיבורים מוגן / שאנחנו אליהם כמוך נושאים תפילה / כפי שאתה קיימת את מצוות התורה. נוח על משכבך בשלום ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, בן יקר". אשתו אילנית מספרת כי אוהד היה בעל לתפארת שלא החסיר ממנה דבר. היה אבא למופת לילדיו ולנטע ז"ל בעת מחלתו. אבא אוהב ודואג, מעורב מאוד בחיי ילדיו ואת נשמתו נתן לבן, לאור ולרעייתו. ביום הזיכרון תשע"ה, כארבעה חודשים אחרי נפילת אוהד, כתב אחיו זהר: "השנה הצטרפתי גם אני באופן ממשי למשפחת השכול, אחי הגדול נהרג בדרכו לשרת את המדינה והותיר אחריו תהום פעורה. אני עדיין לא מעכל שזה קרה לי וזה כל כך קרוב אלי. כמה שאנחנו מדברים, תמונתך על המקרר ואני. מחר אבוא לבקר אותך במקום מנוחתך ושוב הלב יסרב להאמין והדמעות יזלגו. אנחנו כאן ממשיכים את חייך איתנו בלב ובנשמה. נוח על משכבך בשלום ונשוב וניפגש מדי שנה, ולעולם לא נשכח אותך". חבריו של אוהד מספרים שבתפילות מאז נפילתו מורגש חוסר וריק. שעון חדש, שהתקין בקיר בית הכנסת חברו מאיר כשבוע קודם לתאונה, נעצר בשעה שאוהד נהרג ולא שב לעבוד. בעפולה עילית נקרא בית הכנסת של חב"ד שאוהד היה מיוזמיו, ושנחנך שלושה חודשים לפני נפילתו, על שמו.
