הגר, אמנון (‘אמנוניקו’)

בן הרצל ואסתר. נולד ביום ח' באייר תשט"ז 19.4.1956)) בפתח- תקוה, בשיכון העירוני 'שעריה'. כשהיה בן שלוש העתיקה המשפחה את מגוריה למרכז העיר. אמנון נכנס לבית-הספר הממלכתי-דתי 'נצח-ישראל' שבעיר. כבר בכיתות הנמוכות יצא לו שם של תלמיד שקדן וער, שקצר ציונים גבוהים ברוב מקצועות- הלימוד. עד לכיתה ו' היה 'אמנוניקו' ילד ביישן ומסוגר, וההורים חששו פן יתקשה להשתלב בחברה. ואז התחיל לפעול בתנועת 'בני- עקיבא', ולפתע כאילו נפתחו מעיינות חיותו ופתיחותו, והוא היה לילד פעלתן, מוקד לכל הסובבים אותו. בכל המסיבות והאירועים של סניף התנועה היה אמנון המארגן והמנחה המבוקש ביותר. מקטנותו נתגלה אמנון כבעל נטייה לאמנות הציור. כבר בכיתות ג' ו-ד' היו מחברות הציורים ואמרות-השפר שלו מבוקשות בכל הכיתות. בשנים הבאות הוטל עליו להכין את התפאורות להצגות בבית-הספר ובתנועה. מלבד חברותו ב'בני-עקיבא' היתה פעילותו קשורה בעיסוקי ספורט. הוא רץ, בייחוד למרחקים בינוניים, במסגרת אגודת 'הפועל' בפתח-תקוה והשתתף בתחרויות הרשמיות הגדולות באזור המרכז. התאמן בקליעה במועדון ראש-העין. היה חבר בגדנ"ע-אויר ועסק בבניית טיסנים ובהפרחתם. משסיים את בית-הספר היסודי בהצטיינות, עבר ללמוד בבית-הספר התיכון עירוני-דתי 'ישורון'. כאן, בטרם סיים את שנת-הלימודים הראשונה, חל מפנה בדרכי מחשבתו, והוא גמר-אומר לבנות את עתידו במסגרת צה"ל. נרשם לפנימייה הצבאית, עמד במבחנים והתחיל ללמוד בגימנסיה 'הרצליה', במגמה הצבאית. גם כאן עשה חיל בלימודיו וזכה להוקרת מוריו וחבריו לספסל-הלימודים. היה מנחה קבוע במסיבות של הפנימייה, דבר שגרם לו לפעמים חיכוכים עם מנהל הגימנסיה ועם שאר נציגי שלטונות המוסד. הוא אהב את האמת והגן בעוז על עקרונותיו, אך גם ידע לותר עליהם, כאשר הבחין, שהם עלולים להזיק לחבריו. אף כי היה בחור צנום ושברירי מעט, הפתיע את מדריכיו באימונים הצבאיים כאשר לא נכשל במסעות המפרכים או בתרגילים המסובכים. בהיותו בכיתה י"א, כבר היו צניחות-מספר מאחריו. לאחר סיום הלימודים בפנימייה, וכשעמד להתייצב לשירות הסדיר, בסוף אוקטובר 1974, ביקש אמנון להתקבל לקורס-טיס. לשמחתו הרבה ניתן לו מבוקשו. כעבור שנה נשלח, יחד עם כמה פרחי-טיס נוספים, לשנת השתלמות בארצות-הברית במקצוע טיסת מסוקים. בהזדמנות זו גם למד היטב את השפה האנגלית וסייר ביבשת צפון-אמריקה, לאורכה ולרוחבה. הוא שב לארץ בוגר יותר, לאחר שצבר ניסיון-חיים רב. אמנון חזר לבית-הספר לטיס לסיום הקורס וזכה לקבל מידי מפקד חיל-האויר, יחד עם אחד מחבריו, את כנפי-הטיס ודרגת סגן-משנה. מיד יצא לעבודה בשדה, כשהוא משתלם בקורס לטיסות-מבצעיות. בשהותו בקורס זה, אירע למסוק שטס בו אסון. ביום כ"ג באייר תשל"ז 10.5.1977)) נפל אמנון בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מטוס בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. במכתב-תנחומים להורים כתב מפקדו: "בתקופת שירותו התגלה כקצין מוכשר משכמו ומעלה. מילא את תפקידו ביעילות ובדבקות. היה אהוב מאוד על חבריו ועל מפקדיו כאחד. אמנון נחרת בזכרוני כאדם מלא חדות-חיים וחוש הומור בריא. היה חברותי ואוהב את הבריות".