fbpx
הגלעדי, יגאל

הגלעדי, יגאל


בן אליהו ז"ל וגרציה. נולד ביום י"ח בשבט תש"א (15.2.1941) בקהיר. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. המשפחה השתקעה בבאר-שבע, ויגאל התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מצדה'. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי 'אשל הנשיא' שבצומת פלוגות. הוא היה תלמיד מוכשר וממושמע וזכה להערכתם ולאהבתם של מוריו ושל חבריו לכיתה. היה חבר בתנועת-הנוער 'הצופים'. בבית-הספר התיכון הצטרף לשורות הגדנ"ע וסיים קורס מ"כים במסגרת הגדנ"ע. היה צלף מצטיין והשתתף בתחרויות-צליפה רבות. יגאל אהב את נופי הארץ והרבה לערוך טיולים באזוריה השונים. הוא אהב את הטבע ובעיקר את הים. בטיוליו הרבים אסף מתאבנים, כלי-חרס, חלוקי-נחל וכל דבר אחר שנקרה על דרכו, והביאם לביתו. בשנת 1963 נשא יגאל לאישה את יהודית, וכעבור זמן נולד בנם הראשון – אליעד. בשנת 1971 נולד לו בן נוסף – גיא. הוא אהב את בניו והתפאר בהם. שיחותיו עמם היו כאל מבוגרים, ותמיד שקד על צמיחתם וגידולם בתנאים הולמים. הוא היה לאמו כבעל שני, דאג לכל מבוקשה והרבה לבקרה. הוא אהב מאוד את אחיו ואת אחותו ושמר עמם על קשר הדוק. יגאל היה אהוד מאוד על כל הסובבים אותו, הצטיין בכושר-מנהיגות ומצב-רוח מרומם. יגאל גויס לצה"ל באפריל 1960 והתנדב לחיל-הים. עם תום שירותו הסדיר הצטרף לצבא- הקבע ועבר לשרת בחיל-הרגלים, ביחידת-מודיעין. יגאל נלחם במלחמת-סיני, במלחמת ששת-הימים (באזור אבו-רודס) ובמלחמת יום-הכיפורים (על גדות תעלת-סואץ). במשך שירותו שימש כמושל אבו-רודס. אחרי-כן שירת בירושלים כשנתיים. בתפקידו האחרון היה סגן מושל נפת טול-כרם. במשך כל תקופת שירותו העריכוהו מפקדיו כחייל מסור ונאמן לתפקידו. הוא השתלם בקורס-קצינים והתקדם במהירות בסולם הדרגות. על הסובבים אותו – מפקדיו ופקודיו – אהבוהו והעריצוהו. במסגרת תפקידו השתלם אף בקורס-צניחה ובקורסי-מזרחנות שנערכו על-ידי צה"ל. ביום כ"ו בשבט תשל"ח (3.2.1978) נפל יגאל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, שני בנים, אם, אחות ושני אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "רס"נ יגאל בלט בין כל קציני הממשל הצבאי כקצין מקצועי, היודע מלאכתו על-בוריה. הוא לא ראה בתפקידו סתם תפקיד או עבודה שיש לבצעה ותו לא. הוא ניסה ואף הצליח להגיע לרמת ידע ומקצועיות נדירים. יגאל התמחה בחיי הבדואים והכיר את אוכלוסית הנפה ואת אורח-חייה ביסודיות ובעומק – תכונות שאפיינו אותו בכל מעשיו. האהדה, יחס הכבוד וההערכה במיוחדת שזכה להם מצד חיילי הנפה, מצד גורמים אזרחיים הקשורים לממשל ואף מצד האוכלוסיה האזרחית המקומית – אך העמיקו את צערנו על הליכתו מאתנו. האהדה וההערכה ליגאל ז"ל נבעה מאופיו המיוחד. רגישותו לסובבים אותו, נועם ההליכות והנימוסים שהפגין בטבעיות ותוך התחשבות בזולת ואהבת האדם והטבע שלא ידעה גבולות וקירבה אליו רבים וטובים. ביחידה ראה יגאל את ביתו השני ויעיד על כך חדרו הפרטי, שארגן וסידר למופת. אך טבעי היה שחדר זה הפך במהרה לבית ועד ולמוקד, לחלק לא-מבוטל מהווי היחידה – הווי שיחסר עתה לכולנו". לאחר מותו כתבה אחותו שרה שיר לזכרו, המסתיים במלים: "והפצע אינו באדמה אלא בלב / זכרו ויפיו לעולם לא ימושו מלב מכיריו".

דילוג לתוכן