הבר, ברוריה

בת אסתר ואברהם, נולדה ביום י"ב באדר תרפ"ז (22.2.1927), בעיר בוטושני שברומניה. בהיותה בת חמש החלה ללמוד בבית- הספר היסודי העברי בעיר בלץ שבבסרביה ולאחר-מכן נתקבלה לגימנסיה, בה הספיקה ללמוד שלוש שנים עד לכניסת הרוסים לבסרביה, ואחר-כך המשיכה ולמדה במשך שנה בבית-ספר בשפה המולדבית. ברוריה זכתה בחינוך ציוני וכבר מגיל צעיר היתה חברה בתנועת-הנוער של "השומר הצעיר". עם פלישת הנאצים לרומניה, באוקטובר 1941, גורשה המשפחה עם שאר יהודי העיר לטרנסניסטריה והובלה למעין מחנה עבודה באורווה שליד קולחוז דובינה במחוז בלטה, שם נספו הוריה. ברוריה ואחותה הדסה הועברו למקומות שונים עד ששוחררו שלוש שנים לאחר מכן, במרס 1944, ונשלחו לבית-יתומים ברומניה הישנה. ברוריה נאבקה על בריאותה וכוחותיה בבתי-חולים ברומניה – ביאסי ובבוקרשט. בדצמבר 1944, לאחר נדודי ייסורים ויתמות, הגיעו האחיות ארצה במסגרת "עליית הנוער" באונייה "טורוס". זמן-מה שהתה ברוריה בכפר פינס, עברה לפנימייה של "עליית-הנוער" בצפון תלפיות שבירושלים והחלה ללמוד במרץ ולהתכונן לבחינות הבגרות. במשך שנה אחת הספיקה לגשר על פער של שש שנות לימודים שהפסידה. גם בארץ לא שפר מצב בריאותה של ברוריה. היא היתה בחורה שתקנית ומסוגרת ועצובת-רוח בשל משא זיכרונותיה וחוויותיה, אך בשל רצונה העז לחיות, לתרום ולעשות למען ארץ-ישראל, הצליחה לגבור על מגבלות הבריאות שהותירה בה המלחמה ועד מהרה השתחררה ממועקתה והתאוששה. ברוריה נתקבלה לבית-המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים. היא אהבה לעבוד עם ילדים ובכך נתמלאה שאיפתה להיות מורה בישראל. ברוריה רצתה לתרום את חלקה לבניין הארץ גם בהגנה והצטרפה אל אירגון ה"הגנה". בעיצומה של מלחמת-העצמאות, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948), עלתה עם עובדי "הדסה" והאוניברסיטה בשיירה להר-הצופים. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'- ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. ברוריה היתה בין הנופלים. היא הובאה למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-העלמין בסנהדריה בירושלים. הותירה אחריה אחות. "יד-לבנים" בירושלים כיבד את זיכרה וחרט את שמה על קיר ההנצחה. בית-המדרש למורים ע"ש דוד ילין שבבית הכרם, שבו למדה, חרט את שמה בין תלמידי המכללה שנפלו במלחמת-העצמאות. כן הונצח שמה על קיר הזיכרון שהוקם בגן הזיכרון שבשכונת יפה נוף לזכר החללים בני שכונות בית הכרם ויפה נוף, שנפלו במלחמות ישראל