הברמן, צבי

בן אברהם. נולד בשנת תרע"ה (1915) בברלין, בירת גרמניה. בן יחיד להוריו. כבן למשפחה מתבוללת השתייך צבי בתחילה ל"ברית הנוער" בברלין שדגלה בהתבוללות גמורה: "ההבדל היחיד המבדיל בין היהודים ובין הגרמנים הוא הדת" – כך חשב. אך לא עבר זמן רב והוא נתפס לרעיון הציוני ו"חזר בתשובה". הוא מרד בסביבתו והצטרף לשורות הנוער הציוני עוד בהיותו תלמיד הגימנסיה בברלין. עם סיום לימודיו בגימנסיה יצא להכשרה ובשנת תרצ"ה (1935) עלה לארץ-ישראל. בארץ עבד בחקלאות במוצא, אחר כך הצטרף ל"הגנה", היה נוטר, עבר לירושלים ועבד כרפתן במקור חיים. איש שקט וצנוע היה. חלם על התיישבות והשתייך לארגון התיישבותי שעלה זמן קצר לפני מותו על אדמות טייבה. לחברו מנוער משה זיגלר, אשר שאל לשלומו, השיב: "תודה לאל, אני שבע רצון". שני הידידים העלו זכרונות מברלין ומתקופת בחינות הבגרות, ומשה שאל את צבי אם חלם אי-פעם שיהיה רפתן בירושלים, רוכב על חמור ומחלק חלב. "הייתי מוכן ומזומן לכל. סוף-סוף העיקר הוא שאני מוצא את לחמי בארץ. איך? זה לא חשוב." בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התמיד צבי בעבודתו והמשיך, על אף הסכנה, בחלוקת חלב ללקוחותיו. ביום כ"ח בתשרי תרצ"ט (23.10.1938), ארבו לו פורעים ערבים. הם היכוהו בראשו בגרזן וגדעו את ידו שניסתה להתגונן. ארבעה שבועות שכב נטול הכרה בבית החולים וגופו החסון נאבק עם המוות אך לא יכול לו. צבי נפטר ביום כ"ד בחשוון תרצ"ט (18.11.1938), והובא לקבורה על הר-הזיתים בירושלים. השאיר אחריו הורים בגרמניה. במדור "לזכר נעדרים" מיום 4.1.1939 פורסמו שני הספדים לזכרו, מאת חבריו