הברמן, זליג

זליג, בן טובה וצבי, נולד ביום י"ב באלול תשי"ב (2.9.1952), בפתח-תקוה. אותה עת התגוררה משפחתו בקרית-אונו. כשהיה בן שש עקרה המשפחה לבאר-שבע, עקב עבודת האב ושבה כעבור שנה לפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "פיק"א" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "ברנר", במגמה החברתית ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. זליג סבל בנערותו ממחלת ריאות ועקב כך היה חלש בגופו והפך ביישן ומסתגר עם עצמו. הוא נעדר ימים רבים מבית-הספר והדבר השפיע על לימודיו. כשהתבגר, הבריא והתגבר על מחלתו. הוא החל לעסוק בספורט, חיסן את גופו וחישל אותו. הוא הרבה לעסוק בספורט ובעיקר בכדורסל. כך הפך לצעיר חסון ובריא שיכול היה לשאת בכל מעמסה גופנית. למרות השינוי הבולט במצב בריאותו ובמבנה גופו לא השתנה זליג באופיו. הוא נשאר שקט ומסוגר, עם חוג חברים מצומצם מאוד. זליג גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר כתותחן-טנק ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. הוא הוצב בגדוד טנקים במסגרת חטיבה 7. בתפקידו כמפקד טנק וכמדריך הועלה לדרגת סמל. זליג התגבר על קשיי האימונים והשתתף בפעילות מבצעית לאורך גבולות המדינה. הוא היה מפקד מעולה, מקובל על פקודיו ואהוד על מפקדיו. הוא היה גאה בהשתייכותו לחיל השריון, הרבה לקרוא ספרות מקצועית על השריון והושפע רבות מהספר "חשופים בצריח", שמגיבוריו שאף ליטול דוגמא. בערב יום הכיפורים תשל"ד הועברה יחידתו מסיני לרמת-הגולן. במלחמה השתתפה היחידה בקרבות הבלימה נגד הסורים. הגדוד שלו לחם בקרבות קשים ומרים וסבל אבדות רבות. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב על עמק הבכא שליד קוניטרה, אחד מהקרבות שהכריעו את גורל המערכה כולה, נפגע הטנק שלו מאש האויב וזליג נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם סמ"ר זליג שירת ביחידת שריון בתפקיד מפקד טנק, שימש דוגמא לכל פקודיו, היה אהוב ואהוד על פקודיו ועל מפקדיו והיה לוחם מסור ואמיץ". בלב חבריו ובני משפחתו נשאר זיכרון אחר – זיכרון של נער עדין ויפה-נפש, שפתיל חייו נותק בטרם-עת.