דר (פרלמוטר), שלמה
בן רבקה ואברהם פרלמוטר. שלמה נולד בפולין בט"ז בטבת תרפ"ה (12.1.1925). היה האמצעי בין חמשת הילדים בבית אביו הסוחר. במלחמת העולם השנייה, עת נשמעה בעיירה ז'אבה וולה שליד לובלין בפולין הקריאה: "היהודים החוצה אל כיכר העיירה, להתייצב מיד בשורות בלי חפצים, מהר! אל תתעכבו, החוצה יהודים, להתייצב בכיכר!", נאספו לשורה ארוכה כמאה יהודי העיירה, זקנים, מבוגרים, ילדים ותינוקות, וביניהם שלמה. עיני הגרמנים הבחינו בו והא הוצא מהשורה עם עוד אנשים בריאים וחזקים והובל לגבול רוסיה, למחנה סגור, לעבודות חפירת תעלות אנטי טנקיות. לאחר זמן ברח שלמה, כשמטרתו להגיע ללובלין ומשם לבית הוריו. ואכן כשהגיע מצא עדיין את בני משפחתו. כשהיהודים נדרשו שוב להתייצב בכיכר החליט לברוח, וכך נדד בין הכפרים וקיבל אוכל מהאיכרים הפולנים, שחשבוהו לפולני בשל מראהו. באחד הימים פגש את אחותו שרה שיעצה לו לנסוע לגרמניה ולהתחזות לפולני. כך הגיע לבוואריה בשם יוסף קוליק, ומאחר והשפה הגרמנית הייתה שגורה בפיו הפך למתרגם ולמתווך בין הפולנים לגרמנים. הוא הוערך ע"י הגרמנים שאף כינוהו "אדון קוליק", וכך עבר הזמן כששלמה מוצא את מקומו המכובד, לאחר חשדות רבים מצידם, בקרב הקבוצה הפולנית עימה עבד, וליבו מלא געגועים למשפחתו ולחייו הקודמים. לקראת סוף המלחמה עלה בידו לסייע בידי האמריקאים להסתתר מפני הגרמנים, ולאחר חודשיים הסתיימה המלחמה. האמריקאים רצו לגמול לשלמה על הסיוע ולקחתו לאמריקה, אך הוא סירב ורצה לראות מה עלה בגורל משפחתו. בשובו לעיירתו התברר לו כי מהעיירה לא שרד דבר. הוריו ושתיים מאחיותיו הוצאו להורג ורק אחיו ואחותו נותרו בחיים. בשלב זה החליט כי אחת היא דרכו, לנסוע לפלסטינה. שלמה הדרים לאיטליה כדי להגיע לארץ ושם עלה על אונית המעפילים "אף על פי כן" עם עוד 884 פליטים. האוניה נתפסה מול חופי הארץ והועברה לקפריסין. אחרי זמן קצר ברח עם מספר צעירים מהמחנה והגיע לישראל, כאן מיד גויס שלמה לצה"ל, וכן פגש את אחיו פלטיאל. שנתיים הוא שירת בצה"ל. במהלך שירותו הכיר את נחמה אקרמן אשר הייתה לאשתו. תחילה התגוררו בחיפה, ועם גיוסו למשטרת עכו עברו לגור בעכו, תחילה בשיכוני המזרח ואח"כ עבר עם נחמה ושתי בנותיו – רבקה וחיה – לרח' דוד נוי 28. שם התגוררה המשפחה במשך כל השנים, כששלמה ממשיך לשרת במשטרת עכו, להתקדם במעמדו המשטרתי ולגדל את משפחתו לתפארת. בעת שירותו שינה את שם המשפחה ל-דר. ביום כ"ח בחשוון תשמ"ז (20.11.1976) נפל מפקח שלמה בעת שירותו. יום לפני כן, בערב שישי, בשרתו כראש מדור תאונות דרכים הוא נקרא לבדוק פריצה בגדר המערכת. נהג שנסע במהירות מטורפת ברחובה הראשי של עכו פגע במכונית הפורד המשטרתית בה נהג שלמה והעיפו מהאוטו. שלמה איבד מיד את הכרתו. הוא נלקח לבית החולים בנהריה ושם נעשו מירב המאמצים להציל את חייו, אך כשכלו כל האפשרויות הוחלט להעבירו לבי"ח רמב"ם בחיפה. לאחר מאבק בן יממה נלקחה נשמתו. שלמה היה בן חמישים ואחת בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחיפה. הותיר אישה ושתי בנות.
