בן יהושבע ושמואל. נולד ביום ט"ז באב תשכ"ט (31.7.1969) בכפר סבא, אח למנחם ולאיתי. ילדותו עברה עליו בבית בודד, מוקף עצי פרי, בלב שכונה ששמרה על צביונה הכפרי. את שנת לימודיו הראשונה עשה בבית-הספר היסודי צופית. כאשר יצאה המשפחה לשליחות בפריז במסגרת עבודתו של האב במשרד הביטחון, למד שנתיים בבית-הספר הישראלי שרת. בהמשך, עברה המשפחה לניו יורק, שם למד בבית-הספרcRAMAZcשנתיים נוספות. צחי היה ילד מבריק, החוקר ובודק ביסודיות צפונותיו של כל חפץ שנקרה לידיו. מורתו באותה התקופה כתבה לו: "אני אוהבת אותך כי אתה כה מיוחד. תשובותיך משקפות הבנה עמוקה בנפש האדם ומחשבה מקורית ובהירה." כאשר שבה המשפחה ארצה השלים צחי את לימודיו היסודיים בבית-הספר בן גוריון בכפר סבא, והמשיך לחטיבת הביניים שז"ר, אותה סיים כתלמיד מצטיין. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון כצנלסון בכפר סבא, וסיים בהצטיינות את לימודיו במגמה מתמטית- פיסיקלית-כימית. במקביל ללימודיו התאמן והדריך בטייקוונדו (חגורה שחורה), ניגן על פסנתר, והרבה לטייל בארץ. עם תום לימודיו התיכוניים התקבל לעתודה האקדמית ללימודי רפואה באוניברסיטת תל- אביב, שם למד בתוכנית לטיפוח המצויינות – אמירים (המסלול הדיסיפלינרי). במסגרת התוכנית עסק במחקר ולמד פילוסופיה בצד לימודי הרפואה. בסיום הלימודים עשה את תקופת הסטאז' בבית-החולים איכילוב. צחי ליווה את לימודיו המעשיים בבית-הספר לרפואה בעבודה כאח בבית-החולים מאיר בכפר סבא. הוא התעניין בחוליו, אהב אותם, והם השיבו לו חיבה והכרת תודה. צחי היה בן בית בתרבות המערב, קורא מעמיק של ספרות ופילוסופיה, ומאזין נלהב לעולם המוסיקה המגוון. בטיוליו בעולם – סין, הודו, תאילנד, הפיליפינים, טיוואן – ניסה לשלב את אהבת הטבע עם אהבת התרבות. במשך השנים המשיך לעסוק בספורט לא-תחרותי – טאי צ'י, צלילה, ריצות למרחקים וטיפוס הרים. מגיל צעיר הציב לעצמו אתגרים אישיים, וכל אתגר חדש היה יעד בדרך לאתגר הבא. צחי היה איש מקסים, בעל איכות אנושית נדירה, איש אשכולות רב כישורים, צניעות מחייכת וחוט של חן משוך על דיבוריו ומעשיו. חבריו מספרים שאישיותו המרשימה היתה מקור השראה לרבים, וחותמו המיוחד ניכר בכל אחד מחבריו ואוהביו. בחודש אוקטובר 1987 התגייס צחי לצה"ל. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות, עבר קורס חובשים וסיים את קורס הקצינים כחניך למופת. צחי שירת בתחילה כרופא בחיל- התותחנים ובהמשך כרופא-לוחם בצנחנים, בגדוד 890. החובשים בגדוד כינו אותו "צחי איש טוב", וסיפרו שהיה להם חבר ואבא. למרות פער הגילים מצא שפה משותפת עם החיילים והפך את המרפאה למרכז חברתי. הוא היה רופא דואג ומסור ותמיד חיפש את המגע ההדוק עם הלוחמים, עם השטח. את תפקיד הרופא הגדודי תפש כייעוד ולא כתחנה בדרך לתפקיד גבוה יותר. צחי שאף לשרת בשייטת 13 – הקומנדו הימי. מבוקשו ניתן לו והוא שובץ לשירות בשייטת כרופא פלוגת הלוחמים. בחודש פברואר 1997 הצטרף אל שורות צבא הקבע והספיק לשרת במסגרת זו כשבעה חודשים. צחי תיכנן להתחיל התמחות בנוירו-כירורגיה לאחר שחרורו, אך לא זכה להגשים שאיפה זו. בליל ג' באלול תשנ"ז (5.9.1997) יצא ד"ר בנטוב עם כוח של לוחמי השייטת לפעילות מבצעית בלבנון. הכוח נתקל במארב מחבלים. מספר מטענים התפוצצו בסמוך לכוח ולאחר-מכן התפתח במקום קרב עם כוחות המחבלים. הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות. עם שחר התגלתה התמונה הקשה. עם ד"ר צחי בנטוב נהרגו עוד אחד-עשר לוחמים: סגן-אלוף יוסי קורקין, סרן מאהר דגש, סרן רם לוינס, סרן צבי גרוסמן, רב-סמל רז טבי, רב-סמל אריה אברמסון, רב-סמל יוחנן הילברג, סמל-ראשון גיא גולן, סמל-ראשון גל רודובסקי, וסמל-ראשון יניב שמואל. רב-סמל איתמר איליה, מלוחמי הכוח, הוכרז כנעדר באותו לילה וביוני 1998 הובא למנוחות בישראל. ד"ר צחי בנטוב היה בן עשרים-ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: "צחי שירת כרופא ביחידת הקומנדו הימי, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ואמין, בעל יוזמה ורחב אופקים, שמילא את תפקידו באחריות הראויה לציון, ניכר ביחסי אנוש טובים מאוד עם הסובבים אותו והעניק יחס אישי וחם לכל אחד ממטופליו. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד." מפקד יחידתו כתב למשפחה: "צחי היה אהוב ונערץ על מפקדיו וחייליו. מי שזכה להכירו ולשהות במחיצתו, ולו לפרק זמן קצר, עמד על תכונותיו הנעלות ועל המסירות הרבה בה טיפל באנשי היחידה. רבות שמענו על שביעות רצונו של צחי על שקיבל את הזכות לשרת כרופא ביחידה; כפולה ומכופלת היא זכותנו על כך. מה גדול כאבנו על שנגזל מאיתנו בטרם עת. גדולתו של צחי היתה במצוינותו, אשר באה לידי ביטוי בכל מהלך חייו, גם ברגעים האחרונים עטופה היתה בענווה וביחס חם ואכפתי לכל הסובבים אותו. המומים ודואבים, עומדים איתכם באבלכם הכבד על איש יקר שקיפח את חייו, תוך שהוא מגן על חיי אחרים." חבר של צחי כתב להוריו בזמן השבעה: "צחי היה עבורי הרבה מעבר לחבר ילדות אהוב, הוא היה עבורי גם מעין אח גדול ומודל לחיקוי. כל חיי הערכתי אנשים רבים אבל הערצתי רק אדם אחד – צחי – וזאת קודם כל על היותו אדם. לא הזדמן לי להכיר עוד מישהו עם יכולות אינטלקטואליות מדהימות כאלו וכשרונות כה רבים ומגוונים, שעדיין הצליח להישאר אדם רגיש, אכפתי, חברותי ואיש שיחה כל-כך מהנה…"
