דרעי, שלום

בן שמעון וחסיבה. נולד ביום ט"ז בכסלו תשי"ח 9.12.1957)) בעפולה. בהגיעו לגיל חמש העתיקה המשפחה את מגוריה לקרית- מוצקין. כבר בגן-הילדים נתגלה כילד טוב וצייתן, שנתחבב על הגננת ועל חבריו הקטנים. התחיל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמקום. העיסוק שהיה חביב עליו ביותר – מלאכת-יד לכל צורותיה. היה ממש אחוז 'דיבוק' ליצור ולבנות מכל הבא ליד. גם לצייר אהב. במועדון הטכני בנה סירה והציג אותה לראוה לפני חבריו, כשהיא שטה על-פני גלי-הים. כשסיים את לימודיו היסודיים, נכנס שלום לבית-הספר התיכון שבקרית-שפרינצק ולמד בו שנה אחת. מכאן עבר לבית-הספר המקצועי 'אינטרנשיונל' שבקרית-חיים. בעת לימודיו שם התמחה במקצוע מכונאות-רכב. בשנה שנותרה לו עד לגיוסו לצה"ל, התחיל לעבוד ברכבת-ישראל כמכונאי-רכב והשביע את רצונם של הממונים עליו. הקפיד שלא להיעדר מן העבודה אפילו יום אחד, גם כשלא חש בטוב. זה היה מוסר-העבודה שלו. את שכרו הביא בשלמותו למשפחתו, שחיה בתנאי-דוחק. בתחילת דצמבר 1975 גויס לצה"ל. צה"ל השכיל להפיק את התועלת הראויה ממיומנותו במקצוע מכונאות-רכב. הוא הוצב לחיל-החימוש. דרך עלייתו מדרגה לדרגה – טר"ש, רב"ט וסמל – מעידה על יחס ההערכה שזכה לו בשורות צה"ל. בחוות-דעת של הממונים עליו, שנרשמה לאחר מותו, נאמר על שלום: "חייל שקט, מסור, אחראי; בעל מקצוע טוב". ואמנם, מסירותו לשירות לא ידעה גבול. אם נתבקש לכך אם לאו – עבד שעות נוספות רבות כדי להשלים את כל הנדרש במצב הנתון וכדי לגרום נחת למפקדיו ולחבריו. היה זה קו- האופי שלו, שלא לסרב לבקשה שהופנתה אליו. אפילו את השכר הדל, שקיבל בשירות-החובה, חילק עם משפחתו. כפרס על הצטיינותו בעבודה הציעו לו מפקדיו ללמוד נהיגה ברכב. משהסכים, נשלח לבית- הספר לנהיגה בנגב. אך חילוף המקום והעבודה היה בעוכריו. נפגע ונפל בעת מילוי תפקידו – ביום י"ב בטבת תשל"ח 22.12.1977)). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות, וכן חברים רבים אשר ליווהו לדרכו האחרונה ויזכרו לאורך-ימים את חביבותו וטוב-לבו של שלום.