דרכלר, דבורה
בת איטה וזלמן הירש. נולדה בשנת תרנ"ו (17.4.1896), בזבוליה שברוסיה. משפחתה היתה המשפחה היהודית היחידה בכפר אך בניה היו שומרי מסורת וחובבי ציון. היא גדלה עם נערות הכפר הנכריות, ידעה אך מעט על היהדות אך שמעה על ארץ-ישראל ממכתבי אחותה חיה שעלתה לארץ-ישראל בשנת 1909 ונישאה לאליעזר קרול שחי כפועל ושומר בארץ ומכתביו מהארץ עשו עליה רושם רב. באחד הימים, והיא בת 17 בלבד, הודיעה להוריה שהיא מתעתדת לעלות לארץ והגיעה לחופיה כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאן הצטרפה לאחותה בתל-עדש, היא תל- עדשים, החלה לעבוד בקבוצת "השומר" במקום ועשתה בה שנים אחדות. בשנה האחרונה למלחמה אסרו השלטונות התורכיים עשרות צעירים מבני היישוב העברי – ביניהם מחבריה. הם הושלכו לכלא נצרת והופקרו לעינויים בידי העריץ הסדיסט חאסן בק. דבורה, למרות הסיכון הגדול שבדבר, הצליחה לקיים קשר עם האסירים, נפוחי הגוף ממכות ומרעב, ועודדה אותם. כאשר הועברו האסירים לכלא דמשק נסעה דבורה אחריהם, כביכול לשם קניית זרעים ומילאה בדמשק שליחויות רבות הקשורות באסירים, העבירה מכתבים מהם ואליהם וגם ביקרה אותם פעמים רבות בבית-הסוהר שבו היו כלואים. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים, שהתה תקופה קצרה בירושלים, משם עברה לקבוצת כנרת, אך משהגיעו אליה שמועות על מתיחות במטולה, תל-חי וכפר גלעדי, פנתה מיד במכתב אל ועד ההגנה בכפר גלעדי שיקבלוה לאחד הישובים שבאיזור המתיחות. היא הוזמנה לכפר גלעדי ומיד יצאה לשם. בכפר גלעדי מילאה, בצד העבודה, תפקיד כפול: שמירה במשק מפני מתנכלים ערבים בסביבה והעברת מזון למגינים. משם נתבקשה לבוא לתל-חי הסמוכה שעמדתה היתה חלשה מזו של כפר גלעדי וכך גם מצבה הכלכלי. היא נענתה מיד ויצאה לטפל שם במטבח. כאשר עשתה בתל-חי בבוקר של י"א באדר תר"ף (1.3.1920), שלחו חברי תל-חי את הבהמות לשדה כבכל יום. לפתע התקרבו אליהם ערבים לבושי-מדים. השומר נתן אות והבהמות הוחזרו אל החצר. קאמל אפנדי מחלסה (לימים שונה השם חלסה לקרית שמונה על שם שמונת הרוגי תל-חי) בלווית אנשיו קרב וביקש מיוסף טרומפלדור, האחראי על למערכת ההגנה שיותר להם להיכנס אל החצר של תל-חי, שכן הגיעה אליהם ידיעה כי חיילים צרפתיים מסתתרים במקום והרי הם מבקשים לחפשם ולמצאם. טרומפלדור הציע להם לחפש בעצמם והם נכנסו וחיפשו ברפתות ובחדרים התחתיים ואחר כך עלו אל הקומה העליונה. בראותם את דבורה עומדת כנגדם ובידה אקדח לקחוהו מידיה ומשהתנגדה ירו בה. היא הודיעה זאת בצעקה לטרומפלדור למטה והוא ציווה מיד לפתוח ביריות. אחר-כך נמצאה מתה ושלווה רבה נסוכה על פניה, חבוקה בזרועות חברתה לעבודה שרה צ'יז'יק שנפלה גם היא באותו בוקר. דבורה הובאה למנוחות, יחד עם שאר חללי אותו יום, בתל-חי. על מצבת האריה השואג בתל-חי חקוקים שמות שמונה חללי תל-חי, ודבורה ביניהם. היא הונצחה בספר "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי; ובספרים "מאה שנות שמירה בישראל;" "מורשת תל-חי;" ו"חולמים ולוחמים".
