דריקס, שמעון

שמעון, בן מתילדה ויעקב, נולד בשנת ת"ש (1940), בתוניס שבתוניסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). את השכלתו רכש בעיר הולדתו בתוניסיה. שמעון ומשפחתו השתקעו בירושלים ובטרם הספיקו להתאקלם ולהסתגל למקומם החדש, גויס שמעון לצה"ל, והוצב לחיל הרגלים. לאחר תקופת שירות הועבר ליחידת מילואים של חיל הרגלים בחטיבת ירושלים. עם חבריו ליחידה זו לחם אחרי-כן בקרבות לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר החל שמעון לעבוד וסייע לאביו בפרנסת המשפחה מרובת הנפשות. תחילה עבד בבית-חרושת לייצור עפרונות ואחרי-כן עבד בתחנה לסיכת מכוניות. בשנת 1962 נשא לאישה את חברתו לאה והקים יחד עמה את ביתם בירושלים. בשנת 1964 נולדה בתם הבכורה, שקראו לה מתילדה, על שם אמו המנוחה של שמעון. בשנת 1966 נולדה בתם מירה ובשנת 1969 נולד בנם יעקב. שמעון היה עובד חרוץ ומסור, הקדיש את כל זמנו לעבודה וניסה לקדם את משפחתו ולבסס את מצבה הכלכלי. הוא ורעייתו הקימו קן משפחה חם, ששרתה בו אווירה טובה ונעימה. ביתם היה פתוח לכל ואורחיהם זכו לקבלת פנים, שהעידה על טוב לבם של בעלי הבית. שמעון היה ראש-משפחה אוהב ודואג, לא זנח את אביו והמשיך להיות מורה הדרך לאחיו ולאחיותיו. בזמנו הפנוי הרבה לצאת לטיולים בארץ ולתור בנופיה ובאתריה. כמו כן אהב לצפות בסרטי קולנוע. מטבעו היה אדם נעים הליכות ונוח לבריות, בעל מזג שקט, וניחן בטוב-לב ובאהבת האדם. ידידיו וחבריו זוכרים אותו כידיד נאמן ורע של אמת שהיה מוכן, בכל עת, להגיש עזרה וסיוע לכל נזקק. במלחמת יום הכיפורים עשו שמעון וחבריו ליחידה במעוזים שעל גדת תעלת סואץ ונחלצו ראשונים להתמודד נגד כוחות הצבא המצרי שחצו את התעלה. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בקרבות הבלימה הקשים נגד כוחות אויב גדולים נפגע שמעון ונהרג. עשרה חודשים אחרי נפילתו בקרב, הובא שמעון למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, אב, ארבעה אחיות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "שמעון נמנה עם שורותינו, לחם בגבורה רבה במעוז "אורקל" שעל שפת תעלת סואץ, ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תישאר תמיד עמנו".