דרורי, יעקב (קוקי)
בן סוניה ומשה, נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ח (2.8.1948) בגבעתיים. יעקב נולד בשלהי מלחמת העצמאות. הוא היה ילד חולני והקשיים של תקופת הצנע לא הטיבו עמו. אולם לאט-לאט הלך יעקב והתחזק, הלך והתחסן והיה בריא כשאר הילדים. ומאז עברה עליו ילדותו בצורה רגילה. יעקב החל ללמוד בבית-הספר היסודי "גורדון" בגבעתיים, קנה לו חברים רבים והירבה לשחק איתם, בעיקר בכדורגל. על-מנת לחזק את גופו, הוא התעמל כל יום במתקני "הפועל" רמת-גן. יעקב היה תלמיד טוב וממושמע, ואהב את בית-ספרו ואת האווירה בו. לאחר שסיים את הלימודים בבית-הספר היסודי, נרשם יעקב לבית-הספר "אורט" במגמת חרטות, אולם לאחר שנה אחת הפסיק את לימודיו והחל לעבוד כסוכן בהוצאת ספרים. כאן הייתה הצלחתו שלמה. כושר דיבורו ונעימות הליכותיו הביאו לו לקוחות רבים, והוא מצא את פרנסתו בכבוד. יעקב גויס לצה"ל בתחילת מאי 1966, הוא לא התבלט במיוחד, היה חייל מן השורה, שקט וממושמע ועם יחידתו עבר את מלחמת ששת הימים ואת תקופת מלחמת ההתשה שבאה לאחריה. לאחר שחלה בצהבת, הועבר יעקב לחיל-האוויר, ושימש כמחסנאי חלקי חילוף למטוסים. לאחר שלוש שנות שירות בלא דופי, שוחרר יעקב מהשירות הסדיר והוצב לשירות מילואים בחיל-השריון כנהג זחל"ם. מצב בריאותו השתפר, ויעקב יצא לפעולות ביטחון שוטף בשמירת גבולות המדינה. במלחמת יום-הכיפורים הוא לחם במסגרת יחידת שריון. בחודש יוני 1983 נשא יעקב לאשה את רחל צדוק, והשניים שכרו דירה ברמת-גן והחלו לתכנן את עתידם. חמישה שבועות לאחר שנשא אשה, נקרא יעקב לשירות מילואים פעיל. ביום ח' באלול תשמ"ג (16.8.1983) נפל סמל יעקב בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא הניח אחריו אשה, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, ציין מפקדו כי "יעקב היה חייל למופת ביחידה, שקט ומבצע כל משימה המוטלת עליו אפילו היא קשה ובלתי נעימה בלא כל טרוניה"
