דרורי, אריה

בן אסתר ואבישלום. נולד ביום כ' בכסלו תשט"ז (5.12.1955) בתלמי אלעזר. הוא התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר המקומי וסיימם בבית-הספר היסודי 'אלונים' בפרדס חנה. לאחר-מכן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בפרדס-חנה. אריק היה תלמיד מצטיין ופעיל מאוד בתחום החברתי. בילדותו, בחברת ילדי המושב, התלבט במשחקי הכדורגל והכדורסל, ובנערותו היה ראש מועצת התלמידים בבית-הספר התיכון. עיקר עניינו היה בתחום הציבורי ובפוליטיקה. הוא הרבה לקרוא עיתונים והתעניין בחדשות. היה בעל ידע רב, אבחנה דקה, וכושר ניתוח מעמיק. הוא אף ניחן בכשרון כתיבה ונמנה עם עורכי עיתון בית-הספר. יחד עם זאת היה אריק חובב ספורט ונוסף לכדורגל ולכדורסל שיחק כדורעף ואהב לשחות. עוד שני תחביבים היו לו: משחק השחמט וההיפנוזה, בהשראת אביו אבישלום דרורי ז"ל. אריק היה מסור מאוד למשפחתו, ונכון תמיד לעזור להוריו, אם בעצה טובה, ואם בעבודות החקלאיות במושב. הוא גויס לצה"ל בראשית פברואר 1974 והצטרף לחטיבת גולני. הוא השתלם בקורס מש"קי שלישות ולאחר כשנה בתפקיד זה נשלח לקורס קציני שלישות וביצע את תפקידו ביחידות שדה שונות. בין תפקידיו: קצין שלישות חטיבתי וקשל"פ הגדנ"ע. הוא אף נטל חלק מאחורי הקלעים של מבצע אנטבה. לפי הערכות מפקדיו היה אריק "קצין מקצועי ושקט. איש עבודה. מבצע תפקידו למופת". במכתב פרידה בסיום אחד מתפקידו נכתב לאריק: "לאחר תקופה זו יישאר אצלי זיכרון טוב על קצין 'גבר' אשר לא שם רגליים ומוכן תמיד לתת יד כשצריך". הוא סיים קורס שלישות מתקדם בציון מעולה, וכן סיים את המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל בציון גבוה. תפקידו האחרון היה ראש מדור קצינים במפקדת חילות השדה. בשנת 1980 נשא לאישה את חברתו, תגית, בת זכרון יעקב ושנה לאחר-מכן נולד בנו, עידו. המשפחה בנתה את ביתה במושב תלמי אלעזר, אך עקב תפקידיו של אריק הרבו לנדוד ברחבי הארץ. אריק שאף ללמוד באוניברסיטה פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, ולשלב זאת עם תחביב ההיפנוזה ועם הרצון לעזור לזולת, אך דחה את לימודיו בשל אילוצי השירות הצבאי. ביום ג' בשבט תשמ"ט (9.1.1989) נפל אריק בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפרדס חנה. השאיר אחריו אישה, בן, אם ושלוש אחיות – איה, אסנת ואילת. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מי שהיה מפקד הגדנ"ע, משה שריר: "אישיותו כפי שנשתמרה אצלי במרוצת השנים שעברו, היא של אדם טוב-לב, ישר והוגן. היה נכון לבצע כל משימה שהוטלה עליו ונכון להטות שכם לכל מאמץ". ומפקדו במפח"ש כתב: "אריק ז"ל היה קצין עניו וצנוע, בעל מוטיבציה גבוהה ואחראי ביותר. כל שירותו הצבאי עשה ביחידות שדה מרוחקות מהבית ומהמשפחה. אריק ז"ל ידע להתמודד עם תנאי השירות הקשים ותמיד היה נכון למלא את התפקידים המוטלים עליו במסירות הראויה לציון. גם בתפקידו האחרון במפקדת חילות השדה שירת בנאמנות, ותרם רבות לבנייין הכוח היבשתי בצה"ל ולשיפור הטיפול בקצונת חילות השדה".