דרורי, אייל

בן דב וצביה. נולד ביום כ"ט בניסן תשי"א (5.5.1951) בעפולה. כשהיה בן אחד-עשר חודש חלתה אמו ואייל הועבר לקיבוץ לוחמי הגיטאות, לבית קרובי המשפחה, רחל ופייבקה סוירסקי. בביתם בקיבוץ מצא פינה חמה ולב מבין. הוריו ואחותו גרו במוצא עלית ואייל, שהיה קשור אליהם מאוד, הרבה לבקר אצלם. אייל היה ילד עדין ורגיש; אהב את היופי שבטבע, ספרות, מוסיקה, תיאטרון וסרטים טובים. בתקופת לימודיו חיבר שירים ופזמונים וכתב יומן. תחביבו היה איסוף בולים. הוא השתייך לחטיבת הנוער הקיבוצי והיה חבר בקבוצת "אורן", מחזור ה', של בית הספר בקיבוץ לוחמי הגיטאות. בקבוצה, בין חבריו, פסע בנתיבו הייחודי. בבית הספר היה פעיל בוועדת התרבות של בני גילו, ובשנים האחרונות אף ריכז אותה. אייל אהב את החיים ושאף למצות אותם ככל אשר יכול. את מסלול חייו הקצרים עשה מתוך חיוך של אושר. הוא היה בבחינת עולם מלא ועשיר, שפרץ כמעיין המתגבר. הוא נהג לקדם בברכת "שלום" כל אדם שנזדמן בדרכו. הוא הבין ללב כל אדם בצערו, אך מעולם לא תבע זאת מזולתו. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון עבד במשק בענף האבוקדו, והיה מוכן תמיד לסייע ולהדריך בעבודה כל מי שיבקש. אייל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 והוצב לחיל השריון. ביום ד' בניסן תש"ל (10.4.1970), כעבור חמישה חודשים וחצי בלבד, נפל אייל על גדות התעלה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של קיבוץ לוחמי הגיטאות. ביום השלושים לנופלו יצא יומן הקיבוץ "דפים", מוקדש לזכרו; ביום השנה הראשון לנופלו פורסם ספר לזכרו בשם "אייל".