fbpx
דרוק (דרוך), משה (‘מישה’)

דרוק (דרוך), משה (‘מישה’)


בן יוחנן-ברל ושרה. נולד ביום ח' בשבט תרצ"ט (28.1.1939) בעיר קרוסטפילס שבלטביה (ברית-המועצות). אביו מת במלחמת- העולם השנייה, וכל עול גידול שלושת הילדים נפל על האם. משה למד בבית-הספר היסודי שבמקום והיה תלמיד מצטיין. מילדותו אהב לשחק כדורגל ונמנה עם צוות הנבחרת של בית-הספר. תחביב אחר היה לו – נגינה בכלים שונים, ובמיוחד בחליל ובחצוצרה. אהבתו למוסיקה, הן קלסית והן ג'אז, ליותה אותו כל-הימים, ובבוא היום גם הוריש אותה לבנותיו. בגיל 18 גויס משה לצבא האדום, ובזכות כישרונו המוסיקלי צורף לתזמורת צבאית. לאחר השירות עבר לגור בריגה, שם למד בבית-הספר גבוה לטכנאות מכונות. בשנת 1966 נתייתם גם מאמו. בגיל 27 נשא לאישה את בחירת-לבו, רעיה טנצר, וכעבור שנה נולדה להם הבת הבכורה סופיה. הבת השנייה, דלית, עתידה היתה להיולד כ'צברית', על אדמת ארץ-ישראל. מלחמת ששת-הימים נשאה את בשורת הציונות גם אל לבם של משה ורעיה, והם מצאו את דרכם אל קבוצה ציונית מאורגנת, שחתרה לעלות לארץ. שלוש שנים נאבקו על זכות היציאה מרוסיה, ולבסוף, בשנת 1971, זכו לדרוך על אדמת המולדת. לאחר שהות של כחצי שנה באולפן בכרמיאל עברו לחיפה. משה התחיל לעבוד כטכנאי ב'חישולי כרמל', וזה נשאר מקום-עבודתו עד מותו. בינואר 1973 פתח משה את מסלולו בצה"ל בשירות-מילואים קצר. במלחמת יום-הכיפורים שהה למעלה מחודשיים בשדה-הקרב בסיני. ביוני 1976 נקרא לשירות-מילואים פעיל, ממנו לא חזר. נפל ביום י"ב בתמוז תשל"ו (10.7.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אחות ואח. מפקדו של משה כתב למשפחה השכולה: "משה ז"ל היה חייל מסור וחבר טוב, על-אף היותו חדש בארץ ולא מורגל לתנאי צבא כשלנו. חבריו אהבו אותו וראו בו את מנהיגם הטבעי. תמיד היה בין המתנדבים לכל עבודה הקשה, והתרשמתי שהוא עושה כל מאמץ להיות לדוגמה לאחרים ולהוכיח שלא צריך להיולד כאן, כדי לשרת את עמו ואת אחיו במולדת".

דילוג לתוכן