דרוקר, שבתאי
בן פסיה וחיים. נולד בי"ז באדר תרפ"ב (17.3.1922) בקוריץ שבפולין. בשנת 1934, בהיותו בן שתים-עשרה, עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. המשפחה השתקעה בחיפה ושבתאי למד בבית הספר הריאלי ובבית הספר האנגלי סנט-לוקס, אך הפסיק את לימודיו באמצע כדי להצטרף לארגון "לוחמי חרות ישראל" (לח"י) שם קיבל את כינויו "ציון" והשתתף בביצוע כמה משימות נועזות ומסוכנות. שבתאי אהב את הארץ אהבה עמוקה והאמין שרק במעשים קיצוניים ועל-ידי מרד מזויין ניתן לשחרר את המולדת מהמשעבד הבריטי. עם חבריו התהלך בנועם והיה להם חבר נאמן ואהוב. באחד הימים הוזעק לחלץ חבר שנפצע על-ידי המשטרה הבריטית בעת שעסק בהדבקת מודעות אבל לחבר לח"י. במשימה זו נפצע ברגלו והועבר אל ביתו של מנחם לונץ ("אליעזר") ביבנאל. שם אמנם החלים מפצעו כתוצאה מטיפולו המסור של חברו. יומיים לפני שהיה אמור לשוב לחיפה הגיעה המשטרה הבריטית אל הבית, הקיפה אותו וירתה אש קטלנית לעברו. בני המושבה קראו להם להיכנע ולהציל את נפשותיהם, אך הם השיבו אש מאקדחיהם. ציון, שנפצע, ביקש מאליעזר להרגו ובשני הכדורים שנותרו להם שמו קץ לחייהם. שבתאי נהרג בי"ג ניסן תש"ד (6.4.1944). בן עשרים ושתיים שנה היה במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בטבריה. הניח אחריו הורים ושתי אחיות. שמו הונצח בכתבי לח"י; בספרים "חיילים אלמונים" ו"בקעה זו ונערים אלה". בעתון "המשקיף" התפרסמה רשימה לזכרו.