דרויאן, צבי-אברהם

בן ד"ר אברהם וחנה, אנשי עמל וחינוך (האב רופא ב"הדסה" והאם מנהלת מכון-הרנטגן ב"הדסה" של ירושלים). נולד ביום ל' באב תרצ"ז (7.8.1937) בירושלים. ההורים גידלו את ילדיהם ברוחם – להרבות במעשה ולמעט בדברים ובקיץ היו שולחים את ילדיהם לקבוצת גניגר לספוג את ריח-האדמה ולטעום מחדוות-היצירה. בשנות-חייו הראשונות עברו עליו ימים קשים של מאבק הישוב עם השלטון המנדטורי, ובקום-המדינה – והוא אז בן עשר – נתן יד למאמץ המלחמתי בימי המצור על הבירה, באספקת מים לחולים ותשושים ובתור קשר בכל חלקי-העיר. אחרי קום-המדינה היה ער לכל המתרחש בה וכל מאורע היה בשבילו חויה עצומה. ספורטאי מחונן היה וגם שימש הכתב הצעיר של "ספורט לעם" בבירה; כן השתייך לתנועת "הצופים". לבו היה נתון גם לעניינים אחרים והיה שמח לשתף ידידים גם בפוליטיקה, בספרות ובמוסיקה. סיים את לימודיו בגמנסיה העברית בירושלים. בשעה שהתיצב לצבא באוקטובר 1955 לא נקבע לו כושר קרבי. הדבר נגע עד לעומק-נשמתו, אך הוא נתעודד ויצא למחנה-ההכנה בדגניה. משם יצא למחנה-האימונים ובו הצטיין בכושר-לחימה. יצא לנח"ל והשקיע בו את כל מרצו בעבודתו. ביום י"א בתמוז תשט"ז (20.6.1956) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אביו נפטר עם קבלת הידיעה על נפילת-בנו. ב"שלושים" לנפלו הוציאו חבריו עלון לזכרו ובמלאת שנה לנפלו הופיעה חוברת עליו – ואף הוא מפעל-חבריו. בקיבוץ מגל, אשר בו התעתד לבנות את ביתו בגמר שירותו בצה"ל, הקימו חבריו-לתנועה-ולהגשמה גלעד לזכרו ומגרש-ספורט על-שמו.