דרוזדיק, נעמי
בת מניה ויהודה, נולדה ביום כ"ג באב תרפ"ז (21.8.1927) בתל- אביב. היא עברה עם הוריה למגדל צדק, משם לעתלית ואחר-כך חזרה לתל-אביב, בה למדה בבית-החינוך לילדי עובדים וסיימה את הסמינר לגננות על שם לוינסקי. מגיל 11 היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר", גדוד "נחשונים". שימשה כמדריכה ועבדה בהנהגה המקומית בתל-אביב ובהדרכה ברמתיים. בשנת 1947 פעלה בכפר סומל בקרב הפליטים שבאו משכונות יפו המפונות. הצטיינה ברגשי חברות, ביושר נפש, באהבה לטבע, לנוף, לפרחים. היא כתבה: "מסביב הרים פורחים, כלניות, רקפות בנות-חן. מחזה מרהיב עין – – כמה נהדרות פה השקיעות. לא פעם אני מצטערת שאיני יכולה לציירן – – – " אל רבדים, קיבוץ "השומר הצעיר" בגוש עציון, הגיעה בחודש ינואר 1948 לאחר שארבעה מחבריה נפלו בקרבות והיא תבעה לשחררה מעבודת ההדרכה בתנועה ולתת לה לצאת אל מקום המערכה. אל ירושלים באה בדרך מסוכנת, כשהמכונית שבה נסעה מותקפת על-ידי הערבים, ולגוש יצאה בהיחבא, כי לא ניתן לה מקום בשיירה. לאחר שהיתה מנערותה חברה ב"הגנה" וקיבלה בה את אימוניה, לא היו החיים בקיבוץ קשים עליה ביותר. היא נשאה בעול ברצון, השתתפה בשמירה ובתצפיות והאמינה בניצחון. "טוב לי כאן, באמת טוב" – כתבה להוריה. משנותק הקיבוץ מהיישוב היתה דרך האוויר הדרך האחת אליו. פעמיים הצליח מטוס להגיש עזרה למקום וכשנחת בשלישית רצה נעמי לקראתו ולא הרגישה במדחף המסתובב במהירות, הוא פגע בה והיא נהרגה, ביום י"ג באדר א' תש"ח (23.2.1948). ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
