דרוב חיים

חיים, בן צביה תבדל"א והירש ז"ל, נולד ביום כ"ו באלול תרצ"ה (24.9.1935) בפולין. בתקופת מלחמת העולם השנייה נדדה המשפחה לרוסיה מאימתו של הצורר הנאצי. ברוסיה למד חיים בבית-הספר היסודי על-שם "אוסטרובי" ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-ספר מקצועי. אביו נרצח על-ידי הנאצים כשחיים היה עדיין רך בשנים וכל שנות ילדותו ונערותו עברו עליו ללא ידו המכוונת והמדריכה של אב אוהב. עוד בטרם סיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי, גוייס לצבא הרוסי. שלוש שנים ארוכות שירת בצבא, שלא הרגיש אליו כל קשר או שייכות. בשנים אלה החלה מתגבשת בו הכרתו היהודית, שמולדתו היא ארץ-ישראל. ב-1960 עלתה משפחתו ארצה ומאז היו כל מעייניו נתונים לפעולות שתאפשרנה לו לעלות ארצה בעקבות משפחתו. לאחר ששוחרר מהצבא הרוסי, השתלם במקצוע הספרות והחל עובד במקצועו. סמוך לכך נשא לאישה את ויטה ידידתו, ויחד אתה הקים לו בית. למרות שהצליח להתבסס ברוסיה מבחינה כלכלית, עדיין הרגיש עצמו שם כנטע זר. יותר ויותר גברה אצלו ההכרה שמקומו בישראל וכי ארץ זו היא מולדתו האמיתית. לאחר הולדת ילדיו, צבי ואריה, החל פועל נמרצות לקבלת היתר יציאה מברית המועצות. בשנת 1966 עלה חיים עם משפחתו הצעירה ובחר להתיישב ברמלה. כאן היה חיים מאושר לגור בין יהודים. למרות קשיי השפה הצליח למצוא עבודה בבית החרושת "הארגז" וגם רכש לו ידידים רבים. נימוסיו הרבים ונוהגו החברותי קנו לו את ידידותם וחיבתם של חבריו החדשים. חיים גם דאג שילדיו ישתלבו בין ה"צברים" וירגישו מן ההתחלה, שאכן זהו מקומם. הוא היה אב למופת. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש לאשתו ולילדיו. שעות ארוכות היה יושב עם בניו ומלמד אותם את משחק השחמט שהיה אהוב עליו במיוחד. הוא היה גאה בעובדה שילדיו, למרות שנולדו בברית-המועצות, זכו להתחנך בארץ ישראל מגיל צעיר ויגדלו כיהודים וכישראלים. חיים גויס לצה"ל במחצית שנת 1966, מיד עם עלותו ארצה. כיוון שכבר שירת בצבא ברית המועצות, וגם עקב גילו הוא עבר קורס טירונות מקוצר, והוצב לשירות מילואים בחיל הרגלים. לאחר השחרור מהשירות הסדיר המשיך חיים והשתלם בקורסים נוספים ובתום אימוניו הוצב לאחד מגדודי החיל. חיים השכיל להתחבב על חבריו לנשק. במהירות רכש את לב מפקדיו והם החלו מפקידים בידיו תפקידים קשים, שדרשו מידה של אחריות ומסירות לשם ביצועם. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה חיים בשירות מילואים במוצב "חיזיון" שעל גדת תעלת סואץ. הוא השתתף בקרבות שניהלו חיילי המוצב נגד חיילי הצבא המצרי שצלחו את התעלה. לאחר נפילת אנשי המוצב בשבי, הוכרז חיים כנעדר. רק אחרי חודשים ארוכים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. יום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נקבע כתאריך נפילתו במערכות ישראל. הוא השאיר אחריו אישה ושני בנים, אם ומשפחה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.