דרוביצקי, אירה
בתם של אלונה ויבגני. נולדה בי"ח בשבט תשמ"ז (17.2.1987) באודסה שבאוקראינה. אחות ליפתח. אירה נולדה ביום חורפי אך מיוחד, יום שבו השלג צנח והקור הקפיא, אך השמש זרחה והפיצה את קרניה לכל עבר. אימא טבע חייכה לתינוקת הבלונדינית בעלת העיניים הגדולות והכחולות. אירה הייתה תינוקת יפה וחייכנית ופעוטה פעלתנית ועקשנית. מאז ומתמיד עמדה על שלה. כשהייתה בת חצי שנה אמרה את המילה הראשונה: "פאפא" (אבא); בגיל תשעה חודשים התחילה ללכת; ובגיל שלוש רקדה ודקלמה בשטף וברהיטות, ביחד עם חבריה לקבוצה. הילדים רקדו ודקלמו את השירים, וכמובן זכו לתשואות ולהתפעלות ההורים והסובבים אותם. בגן אהבה אירה לשיר, לרקוד ולעסוק בכל הפעילויות שנתנו ליצירתיות שבה ביטוי. בחודש מרס 1994 נפטר אביה יבגני, מסרטן הריאות. ב-16 בנובמבר באותה שנה עלתה המשפחה לישראל: אירה בת השבע וחצי, אמה והסבים, הוריו של יבגני. הם קבעו את ביתם ברמות ספיר שבחיפה. אירה נרשמה לכיתה ב', ועד כיתה ו' למדה בבית הספר היסודי "פיכמן" שבחיפה. אחר כך עברה לחטיבת הביניים ולתיכון "אליאנס" חיפה, שם למדה במגמה לחוק ומשפט. היא הייתה ילדה טובת לב ואהבה לעזור לזולת. הילדה היפה גדלה להיות נערה צעירה ומלבלבת, ולעתים עסקה בדוגמנות. היא המשיכה לרקוד והוכיחה את כישוריה בתחום הריקודים הסלוניים. היא הייתה בת לתפארת, נסיכה אמיתית במשפחתה ובין חבריה. בהיותה בת 12, נולד אחיה יפתח. אירה אהבה לצחוק וליהנות. היא אהבה לבלות בפאבים עם חברה,דניאל מירקין, ולרקוד במועדונים ברחוב מוריה. אך השניים העדיפו בילוי אינטימי באחת ממסעדות הכרמל, שם ישבו וצפו על הנוף הירוק ועל הים הפתוח עד האופק. ב-21 ביולי 2005 התגייסה אירה לצה"ל, עברה טירונות בבסיס "ניצנים" והוצבה במשטרה הכחולה, במשמר האזרחי. היא הצטרפה ליחידת אק"מ (אגף קהילה ומשמר אזרחי) כמפקדת תחנת המתנדבים למשמר האזרחי ברחוב גורדון שבשכונת נווה שאנן בחיפה. אירה אהבה מאוד את עבודתה במשטרה. בתקופת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 קלטה התחנה מתנדבים רבים חדשים, שפנו למשמר האזרחי באותה עת, כדי לחזק את העורף. אירה עבדה קשה, מבוקר עד לילה. בערב תשעה באב, בדרכה חזרה לביתה שברמת ספיר מהמשמרת, איבדה לפתע שליטה על הרכב והתנגשה בעמוד תאורה באחד מעיקולי הדרך. אירה נחבלה קשות בראשה ונהרגה במקום. אירה דרוביצקי נפלה בעת מילוי תפקידה בח' באב תשס"ו (2.8.2006). בת תשע-עשרה הייתה בנפלהּ. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה, והועלתה לדרגת סמל-שני לאחר מותה. השאירה אחריה אם, אח וסבא כואבים. כשלוש שנים לאחר מותה, בתאריך 27.11.2009, נולדה האחות מעיין. מותה הפתאומי היה מכה נוראית וטרגית למשפחה. קובי ומאור, חבריה לתחנת המשמר האזרחי שעליה פיקדה, ספדו לה: "הִנהגת בהוד, בגאווה, בכריזמטיות, בחריצות, ביוזמה, בתפארת ובכבוד את בסיס ההפעלה 'גורדון'. היית בחורה אחראית בעלת כושר מנהיגות. מילאת את תפקידך ביסודיות ובחריצות. היית בחורה בעלת טוהר מידות, ביצעת את תפקידך במסירות לשביעות רצונם של מפקדייך, היית ותהיי אהובה על כל מכרייך וחברייך… חיפשת את האקשן בתפקיד. היית בחורה כארז, משכמך ומעלה. ילדה אהובה על כולם ואוהבת את כולם. בחורה עם לב זהב וחיוך רחב, חיוך שתמיד נראה על פנייך. אהבת לעזור לזולת, לתרום ולתת… נתת את כל כולך. היית חברה לתפארת, הייתה זו הזכות שלנו להיות בחברתך." באזכרה שנערכה הקדישו לה חבריה את השיר "פרח" שכתבה צרויה להב ויהודה פוליקר הלחין.
