דרביאנסקי, פרץ

פרץ, בן פרידה ושכנא, נולד ביום י"ג באב תשי"ב (4.7.1952) ברמלה. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ב' ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית הספר המקצועי "עמל" ברמלה בבית הספר היה תלמיד חרוץ ומגיל צעיר גילה עניין מיוחד בעבודות כפיים הקשורות בתחום החשמל. משום כך בחר ללמוד במגמה לחשמל ואלקטרוניקה בבית הספר המקצועי וסיים את הלימודים שם בהצטיינות. פרץ היה חובב ספורט וחבר בתנועת הצופים. את מרבית זמנו הפנוי חילק בין ארגון פעולות חברה שונות בתנועת הנוער לבין משחקים בנבחרת טניס-השולחן של "הפועל" רמלה. ברבות הימים אף הדריך קבוצות שחקנים ב"הפועל". לאחיו, שנהג להביע בקול רם את התפעלותו ממרצו הבלתי נדלה, היה אומר: "אם אתה עושה את הדברים שאתה אוהב באמת – אין שום סיבה להיות עייף". פרץ גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס חשמלאי טנקים ונשלח לשרת בסדנת שריון. היה חייל מסור ואחראי. חריצותו בעבודה ושקידתו במילוי המשימות שהוטלו עליו, שימשו מופת לחיילי היחידה ומפקדיו נהגו לציינו לעתים קרובות כדוגמה לפני חבריו. זמן קצר לאחר שהגיע אל סדנת הטנקים, הועלה לתפקיד בוחן חשמל ובתפקיד זה עסק עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים. במלחמה פעל פרץ עם הגייסות שבלמו את התקפות השריון של המצרים בסיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בגזרה הצפונית של סיני, נפגע ונהרג בהפצצה אווירית, שעה שמילא את תפקידו בתיקון טנקים פגועים של כוחות השריון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים אל המשפחה השכולה כתב מפקדו: "פרץ ז"ל התבלט ביחידתנו בכך שמילא את תפקידו לשביעות רצון כולם, בצניעות ובהלך רוח שקט. גם כאשר מונה לתפקיד אחראי, מילא את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. הוא היה נוח לבריות וכולם אהבוהו".