דראל, אריה

בנם-בכורם של חוה ומשה. נולד ביום כ"ב בחשוון תשי"ב (21.11.1951) באשקלון. הוריו, שעלו לארץ באותה שנה, גרו במעברת אשקלון ולמרות תנאי החיים הקשים העניקו לבנם ככל אשר יכלו. בני המשפחה עברו למעברה נוספת וכאשר הגיעו לשיכון קבע ביפו לא היה גבול לשמחתם. אריה החל ללמוד בבית-ספר יסודי ביפו. לאחר זמן החליטו ההורים להעניק למשפחה, שגדלה בינתיים, תנאי חיים נוחים ומתאימים יותר ועברו לשכונת מונטיפיורי בתל אביב. אריה למד בבית-הספר המקצועי 'מקס פיין'. כאשר עברה המשפחה להתגורר בגבעתיים, הצטרף אריה לקן בורוכוב של תנועת הנוער העובד והתאמן בכדורגל בקבוצת הנוער של הפועל רמת-גן. אריה היה בן טוב ועזר להוריו, לאחיו ולאחותו ככל יכולתו. אריה גויס לצה"ל בנובמבר 1969 והוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם במקצועות הטנק, עבר קורסים והוסמך כנהג זחל"ם וכנהג רכב חילוץ. שלוש שנות שירות החובה עברו עליו ללא אירועים מיוחדים והוא שוחרר בכבוד. אריה נשא לאישה את פסיה והשניים הקימו ביתם בגבעתיים, שם גידלו את שלושת ילדיהם – לירון, טלי ויהושע. הוא היה איש משפחה למופת, אב מסור ונפלא לילדיו ובעל תומך, אוהב ודואג לאישתו. לאחר שלוש שנות אזרחות התגייס אריה לצבא הקבע, הפעם לחיל-החימוש. הוא שימש בתפקידים שונים ביחידות חיל-החימוש וזכה בהערכת מפקדיו, שכתבו עליו: "מסור מאוד, משקיע מאמצים רבים כדי שהעבודה תתבצע בצורה הטובה ביותר;" "מסור, הגון, ממושמע ומסודר;" "עושה עבודתו בנאמנות ובמסירות", "מבצע את הנדרש ממנו ביעילות, במסירות ובנאמנות". לאות הוקרה על הצורה שבה מילא את תפקידו הועלה אריה לדרגת רב-סמל-מתקדם. בתפקידו האחרון שימש כמנהלן בבית-הספר התעשייתי 'אורט צריפין' ותרם רבות לסגל בית-הספר ובפרט לתלמידים, שנהו אחריו וביקשו את עזרתו ועצתו. חבריו לצוות בית-הספר זוכרים אותו כמי שאירגן ויזם כל אירוע וכל טיול ודאג לכל פרט. היה אדם חברותי, משכמו ומעלה. למרות מחלתו הקשה דאג להנעים את הזמן לכולם, צוות, ותלמידים כאחד. הוא עזר אישית, גם בכספים, לכל נזקק ועשה זאת בצנעה, בחיוך ובהבנה. בטרם תקפה אותו מחלתו היה אריה אדם בריא, מלא חיים ופעיל מבחינה גופנית, הוא התאמן בהרמת משקולות במכון כושר ונהג לשחק כדורגל. שתים-עשרה שנים לחם אריה במחלתו, מחלת כבד זיהומית ונדירה. מדי פעם אושפז בבתי-חולים ויצא מהם וכל אותו זמן, למרות כאביו, המשיך לבוא לבית-הספר ולעשות עבודתו כהלכה. תחילה חשבו הרופאים להשתיל לו כבד בארץ, אך לבסוף החליטו לשלוח אותו לצרפת לשם השתלת כבד, אולם זה היה באיחור. ביום ט"ז בכסלו תשנ"ב (23.11.1991), נפטר רב-סמל מתקדם אריה דראל, בעת שירותו, ממחלתו, והובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אישה, שני בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות – חיים, אמנון וענת. במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "במסלול הצבאי שימש אריה מופת ודוגמה ליכולתו של אדם לתרום למסגרת בה שירת, מתוך תחושת שליחות חשובה לחנך בני נוער במסגרת בית-ספר לעבודה וליצירה, ומציאת מסלולם האישי לקראת שירותם הצבאי. תרומתו של אריה בין כותלי בית-הספר כללה מגוון תפקידים רחב, אשר אותם מילא תמיד על הצד הטוב ביותר".