דעי, יואב

בן עזיזה (שושנה) וארי (הנרי), שעלו לארץ מטוניס, נולד בכ"ה בתשרי תשכ"ג (23.10.1962) בלוד, ובעיר זו גדל והתחנך. יואב למד בבית-הספר היסודי "מעפילים", וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי רמלה-לוד במגמה החברתית. בתקופת לימודיו, הוא היה פעיל במסגרת הגדנ"ע, ובמסגרת זו אף עבר קורס מ"כים. הקשר שלו לגדנ"ע היה אמיץ מאוד, וגם בעת חופשותיו מצה"ל נהג יואב לבוא למועדון הגדנ"ע ולהדריך בו. יואב היה בחור כשרוני, ובעיקר הצטיין בציור. קירות בית-ספרו, שעיטר בחן ובטוב-טעם, הם מצבה אילמת לזכרו ועדות לכשרונו. ליואב היו הרבה חברים, שאהבו לבלות בחברתו ולהאזין לנגינת להקות הג'אז "קווין" ו"פוליס" שהיו אהובות עליו. יואב היה בעל מרץ בלתי נדלה. מרץ שאין לו מעצור. הוא היה פעלתן מאוד, וכל אשר עשה, נעשה כשחיוך של טוב-לב נסוך על פניו. יואב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1981, והתנדב לשרת בחיל-השריון. כושרו הגופני, עוז רוחו ונכונותו לעזור לחבריו באו לידי ביטוי בעת מסע אלונקות, כאשר לפתע כשלו שני נושאי אלונקה ולא יכלו להמשיך עוד. יואב, שאך סיים את חלקו בנשיאה, קם, עמס את שתי ידיות האלונקה והמשיך במסע עד לבסיס. גם בעת שירותו הוא נשאר קשור לבית-ספרו, ואף הצטרף כמלווה לטיוליו. וכך תיארה אותו אחת המחנכות: "כאשר הצטרף ככוח מלווה לטיול אחת הכיתות, הפגין יואב אחריות אישית, דאגה לזולת ואהבת האדם. למרות הקשיים שהתעוררו בדרך, הוא לא איבד קור רוחו, חוש הומור וההרגשה האופטימית". פעמים רבות היו לו, ליואב, דין ודברים עם מפקדיו על עניינים שנראו לו בלתי צודקים, והוא עמד על דעתו. זה לא מנע ממנו להיות חייל טוב וביצועיסט סוג א'. בפרוץ מלחמת שלום הגליל היה יואב בשלבי סיום קורס מפקדי טנקי "מרכבה". חניכי הקורס נקראו ללבנון לקחת חלק בלחימה. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982), נפל רב-טוראי יואב בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בלוד. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סמל. יואב השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. בתיקו האישי נרשמה ההערכה הבאה: "גילה מנהיגות ורמה מקצועית גבוהה, אהוב על חבריו, רע נאמן ומסור".