דסקלו, מרדכי (מריוס)

בן יהודית והרמן. נולד ביום ד' באייר תשכ"ז (14.5.1967) בבאר שבע, אח בוגר לדורית. מריוס היה ילד ערני וסקרן, שכבר בילדותו שאף לדעת ולהבין. הרבה לפרק חפצים מורכבים כדי לראות ולהבין כיצד הם בנויים ופועלים. הוא גדל והתחנך בבאר שבע, למד בבית-הספר היסודי "דגניה" ובבית-הספר התיכון "מקיף ד", במגמת אלקטרוניקה. לאחר שנת לימודים נוספת הוסמך כטכנאי אלקטרוניקה. מרדכי אהב לקרוא ספרי מדע בדיוני וגילה התעניינות, ידע והבנה בכל מה שקשור לקולנוע, הן במשחק והן בבימוי, וצפה בסרטים רבים. בבית-הספר, בלט באלקטרוניקה, אך במקצועות השגרתיים לא מצא עניין וסיפוק. עיקר זמנו ואהבתו הוקדשו ללימודי המחשב ולהכרתו, לבניית תוכנות חדשות ולפיתוחן. הפרויקט שהגיש בסיום הלימודים זכה להדים רבים ואף התפרסם בעיתון המקומי. למריוס היה קשר חם ואוהב עם משפחתו הקרובה ועם סבו וסבתו. הוא נהג בסבלנות ובאורך רוח עם כולם, הרבה להקשיב וידע להעניק אהבה, יחס ותשומת לב. במחצית חודש יולי 1985, גויס מריוס לצה"ל ויצא להמשך לימודיו במסגרת העתודה האקדמית, שבסיומם הוסמך כטכנאי אלקטרוניקה מטעם משרד החינוך והתרבות. בתום הטירונות הוצב לחיל האוויר ונשלח לשרת בבסיס "חצרים" ביחידת ימ"ט. מתחילת דרכו בלט כאיש מקצוע מעולה. לאחר שלוש שנים בשירות סדיר, התנדב להמשך שירות בצבא הקבע. הוא ראה ביחידה את ביתו השני, השקיע שעות רבות בביצוע המשימות השוטפות והקדיש זמן ומחשבה לשכלול ופיתוח מכשירים ושיטות עבודה חדשות. מריוס נשלח להשתלמויות ולהעשרה במכון התעופתי ללימודים מתקדמים, עבר השתלמות נאמני בטיחות בעבודה ותמיד סיים בציונים גבוהים. בהמשך שירותו, נבחר להשתתף בפרויקט מתקדם של פיתוח מכשיר חדשני, שהיה אמור להתבצע בחו"ל. מריוס אהב את תפקידו ואת עבודתו ותקופה זו בחיל האוויר, של שילוב בין לימודים והתפתחות לבין תרומה גבוהה לצה"ל, היתה עבורו תקופה נפלאה. לדברי מפקדיו, "היה החייל הטוב ביותר ביחידתו, שתמיד עשה את עבודתו ברמה הגבוהה ביותר. בעל ידע ייחודי בתחומו, מקצועי מאוד, יוזם, בעל רעיונות חדשים, זהיר ואחראי". מריוס מצא תשובה לכל בעיה וגם אם התעוררו קשיים, לא הרפה עד שמצא את הפתרון המתאים. הוא התקדם בסולם הדרגות הפיקודי, עד לדרגת רס"ר. בתפקידו האחרון היה ממונה על גף טכני, ביחידת מאמני טיסה. מריוס קיבל תעודת הצטיינות ממפקד היחידה, ותעודת הערכה על תרומתו בנושא שיפור האומנות בתקשורת המחשב. ביום ז' בתשרי תשנ"ה (11.9.1994), במהלך נסיעתו מהבסיס לביתו, נפגע מרדכי אנושות בתאונת דרכים ולאחר שעתיים נפטר. בן עשרים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ם. במכתב הניחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "מרדכי שירת שמונה שנים ביחידת מאמני הטיסה. לפני כשנה קיבל את תפקיד הממונה על גף טכני. בתקופת היותו ביחידה ביצע הגף מספר פרויקטים גדולים ומרדכי היה בין הכוחות המרכזיים והמובילים. הוא בלט בצניעותו ובנכונותו לעזור. היה מאגר ידע מהלך, מקצוען אמיתי, שחתר תמיד לשלמות". תעודת הוקרה של ראש אכ"א נמסרה למשפחה על תרומתו המיוחדת ופועלו. חבריו של מרדכי ומפקדיו הפיקו לזכרו סרט קצר ומרגש הכולל תמונות מחייו האזרחיים והצבאיים. הסרט מלווה בשיר שנכתב לזכרו.