דסברג, ברוך (ג’ינג’י)

ברוך (ג'ינג'י), בן אלישבע ונתן, נולד ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948), בעיר הילוורסום שבהולנד, וכשהיה בן חצי שנה עלה עם משפחתו לארץ. בילדותו היה חולה מאוד ונשקפה סכנה לחייו, אך החלים והפך להיות נער בריא וחסון. כשעלו לארץ, היה האב המנהל החינוכי במחנה המעבר של עליית הנוער, שהוקם בנתניה בביתניו של מחנה צבאי בריטי, והתמודד בהצלחה עם קשיי קליטתם של מאות ילדים ובני נוער מתימן ומצפון אפריקה. המשפחה נדדה רבות בארץ – מנתניה, דרך כרכור וכפר פינס אל כפר בתיה ואילו ברוך הגיע לקיבוץ ראש צורים. המשפחה מרובת הילדים, משפחה ידועה בהולנד, שומרת מסורת הייתה וכך היה גם ברוך. את למודיו היסודיים עשה בבית הספר הממלכתי-דתי ברעננה. הוא התחיל את הלימודים התיכוניים בישיבת "בני עקיבא" והמשיך בבית-הספר התיכון-דתי שבקיבוץ שדה אליהו. אופיו של ברוך תאם את צבע שערו. סוער היה כשערו האדמוני. הוא שנא את השקר ואת הצביעות, ולחם למען האמת ללא פשרות. עוד תכונה ייחדה אותו – הוא היה גלוי-לב ואמר מה שחשב, ללא פניות ובמישרין. מעולם לא השתמש באמצעי הסוואה ובמיני משחקי מילים המסתירים את אישיותו של אדם. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" ובאגודת הספורט "אליצור". ברוך גויס לצה"ל בראשית ינואר 1967 והוצב לחיל הרגלים. במסגרת שירותו עבר קורס מ"כ רובאי, קורס מ"כים חי"ר, קורס צניחה וקורס קציני חי"ר. הוא השתתף במלחמת ששת הימים. משהגיעה עת שחרורו, בראשית ינואר 1970, התנדב לשירות הקבע ועשה בו כארבעה חודשים. במאי 1970 השתחרר ברוך מהשירות הסדיר, יצא לחיים האזרחיים וחזר לקיבוצו. בקיבוץ ראש צורים הצעיר מילא תפקידים שונים. לראשונה עבד בפלחה ואחרי כן בחר להיות אקונום במטבח. בתפקיד זה ראה אתגר ביצועי וחברתי, ורצה להתמודד עמו, למרות אי-הפופולריות של התפקיד. באותה תקופה נשא לאישה את אירית, וברבות הימים נולדה לזוג המאושר בת שנקראה ענבל. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה ברוך בשירות מילואים במעוז "אורקל", שליד תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרב לבלימת התקפות המצרים, נפצע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגוש עציון. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר-הביטחון דאז משה דיין: "ברוך היה חייל מסור, קצין מעולה וחבר למופת. הוא היה אהוב על הכל;" וכתב מפקדו: "ברוך היה אדם ולוחם למופת. הוא הצטיין במילוי תפקידו כמפקד מוצב, תוך גילוי גבורה, אומץ-לב ומסירות". לזכרו תרמה המשפחה ספר תורה, שנתקבל מהקהילה בעיר הילוורסום שבהולנד, וניתן לבית הכנסת בקיבוץ ראש-צורים.