דננברג, צבי

בן אסתר וחיים-איסר. נולד בשנת תרס"ט (1909) בשכונת אחוזת בית שזה אך נולדה והפכה ברבות הימים לעיר העברית הראשונה תל אביב. סבו של צבי, משה דננברג, שהיה בין מייסדי אחוזת בית, הקים בה בית חרושת ראשון ללבנים. במלחמת העולם הראשונה, כאשר תושבי תל אביב גורשו מתל אביב על ידי השלטון התורכי, נפטרה אמו בדרך לטבריה. ילדותו של צבי וימי נעוריו עברו עליו בתל אביב וכאשר התבגר למד את מקצוע הנהגות ועסק בהובלות שונות. צבי היה גבר חסון ואמיץ, נמנה עם חברי ה"הגנה" ופעיליה, ואהוב על חבריו הרבים בשל רוחו הטובה ונכונותו להושיט עזרה בכל עת. ארבע-עשרה שנים עבד כנהג ומסירותו ונאמנותו היו לשם דבר. ביום הראשון לפריצת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, כאשר נסע בשליחות בית המסחר שמרלינג מתל אביב לחיפה – והדרך עברה אז דרך שכם – ג'נין – טול-כרם – הותקפה מכוניתם ביריות כנופיה ערבית מזויינת. ישראל חזן, שישב לידו, מת במקום והיה החלל הראשון של המאורעות. צבי נפצע אנושות, נאבק על חייו בבית החולים חמישה ימים, וביום כ"ח בניסן תרצ"ו (20.4.1936), מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הישן בתל אביב. השאיר אשה ותינוקת.