בן נל והנק. נולד ביום י"ז בניסן תש"ך (14.4.1960) באמסטרדם שבהולנד, ועלה לבדו ארצה בשנת 1982. חנוך, או בשמו הקודם, פטר, היה בן להורים נוצרים-קתולים. בילדותו עברה המשפחה לעיר אוטרכט, שם למד בבית-ספר יסודי קתולי, ואף השתתף במקהלה קתולית בכנסייה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון לגננות. הוא היה עירני מאוד, מלא חיים, וסקרן לגבי הסובב אותו, לגבי כל אדם ורעיון. לאחר שסיים את לימודיו ניסה להשיג עבודה במקצועו, הגננות, אך ללא הצלחה. הוא עסק בעבודות מזדמנות, ובינתיים התחיל להתעניין בהיסטוריה של מלחמת-העולם השנייה ובשואה. באפריל 1982 עזב את הולנד והגיע לישראל. הוא החליט לנסות כאן את מזלו, אך היה ער לבעיות הצפויות לו. באחד ממכתביו כתב: "בארץ זרה תהיינה בוודאי בעיות נוספות, כגון בידוד מקרובי משפחה ומתרבות, שפה זרה, מנהגים זרים ונהלים בלתי ידועים, ובדידות אישית." הוא בחר לגור במושב נס עמים, מושב נוצרי-הולנדי ליד רגבה. כוונתו היתה לשמור על זהותו הקתולית. כאן הוא עבד בגידול ורדים ותוך זמן קצר התיידד עם תושבים יהודים בסביבה, ברגבה, בנהריה, בכפר מסריק ואף בירושלים. באחד מימי כיפור התארח אצל משפחה יהודית בירושלים, צם וביקר בבית-הכנסת, והתחיל לחשוב על מעבר ליהדות. הוא התלבט בבעיות של יחסי יהודים וערבים, ובבעיות של הנוצרים בינם לבין עצמם. הוא מצא תמיכה להתלבטויותיו אצל אביו, שהתחיל להתעניין אף הוא בשפה העברית ובלימודי יהדות. במהלך התקופה ביקרו אותו בני משפחתו במושב נס עמים. בשנת 1984 ביקר אותו אביו, ולאחר-מכן כתב פטר למשפחתו כי הולכת ומתחזקת בו הנטייה להתגייר. כשהחליט על כך, עזב את נס עמים, אם כי המשיך לשמור על קשר עם יושביו, ואף השתתף שם בסמינר של פרופ' פלוסר על משיחיות. הוא עבר להתגורר בקיבוץ טירת צבי, עבד שם, ולמד יהדות בקיבוץ שלוחות הסמוך. במרס 1985 סיים את לימודי היהדות, ובאוגוסט באותה שנה הסתיים הליך גיורו. הוא אף עבר ברית מילה ובחר בשם העברי חנוך. חנוך חש אהבה לארץ ולתושביה. הוא רכש דירה בעכו, התחיל לעבוד בחברה מסחרית בחיפה, והרגיש שהערכת הממונים עליו מאפשרת לו להתקים בכבוד. בשנת 1986 קיבל תעודת עולה חדש. כל הזמן המשיך לשמור על קשר מכתבים הדוק עם משפחתו בהולנד. הוא גויס לצה"ל בפברואר 1987 והצטרף לחיל הרגלים, לחטיבת גולני, שם סיים בהצלחה את הטירונות. עקב פציעה ברגלו הועבר ליחידת חיל ההנדסה הקרבית באזור רמת הגולן. בתפקיד פלס. בחודש אוגוסט 1987 הגיעו בני משפחתו לביקור נוסף בארץ. ביום כ"ו באלול תשמ"ז (20.9.1987), באזור כפר מסריק, נפגע חנוך על-ידי מחבלים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות – חינו, מוניקה, רוזה, פאול, גבריאלה, אודה וארתור. מפקדו אמר מלות פרידה אלה: "חנוך ז"ל הוכיח רצון עז לשרת כהלכה, דבר לא קל כשמדובר בצעיר בן עשרים ושבע, חייל בודד, ששירת עם בני שמונה-עשרה ותשע-עשרה". הרב צפניה דרורי, אשר גיירו, ספד לו: "אמרתי לו שלהיות יהודי זה קשה, וחנוך השיב בענווה: 'אני אוהב את היהודים ואת ישראל'".
